כל פעם שאני מתווכחת או רבה או נקלעת לעימות קצר עם אבא שלי אני מרגישה שאני לא רואה טוב , ממש הרגשה שאני הולכת להיות עיוורת, בתוספת של חוסר אוויר ודפיקות לב, אני בת 32.
מהיום שאני זוכרת את עצמי, אבא שלי הפך אותי ואת אחותי לשק חבטות , שק שמוציאים עליו את כל הגועל . בתור ילדה, אבא שלי היה בחובות והרבה לחצים נפשיים ואנחנו היינו הקורבנות, עד שהייתי נערה , קללות שאני מתביישת לכתוב כאן, היו לי התמודדויות לא פשוטות איתו , כולל העלבות , בקיצור אלימות מילולית, חשבתי שהיום שהוא פנסיונר הוא יהיה יותר נחמד ורגוע אבל לא, יכול להתפרץ על דברים שטותיים, ויש עוד הרבה לומר אבל לבינתיים מספיק, לי נראה שמשהו אצלו לא אפוי כל כך. הוא כן דואג לנו כמשפחה ואנחנו חיים בשפע וטוב לנו , תמיד דואג שיהיה לנו כסף , אוכל , חופשות , ביטחון כלכלי אבל כל פעם שיש לי סצנה כזאת איתו אני מתמלאת בזעם ושנאה.