ליטל
מה עושים שאני מרגישה שאני לא קיימת
שהגוף הזה לא שלי
שאפשר לעשות בו מה שרוצים
אהי מנותקת ממנו לחלוטין ברמה שגם אם אכנס לאש לא ארגיש
ניסיתי להכניס אצבע למים רותחים ולא שרף לי בכלל
אני נגעלת מהגוף הזה
מתעבת אותו
ישפעמים שאני לאא מרגישה את הרגליים ברמה שאנ
אני נופלת כי כאילו אין לי רגליים
אני חותכת את הרגלים למעלה
פוגעת בכל צורה אפשרית
ירדתי ל43 קג
אני לא אוכלת כי אני לא מסוגלת להרגיש בשר שמתהווה על העצמות האלה
שאינן שלי
אובחנתי בפוסט טראןמה מורכבת מאניה דפרסיה דכאון פסיכוטי אובדנות ופגיעה עצמית
אני מיואשת
אין לי אמון באף אחד חוץ מהמטפלת והילדים שלי ובן זןגי
אהי לא מסוגלת לייצר אינטראקציה עם אנשים
גם עם המטפלת רק עכשיו העזתי להרים עינים בטיפול עד אז שוחחתי איתה כשכרית ענקית שומרת עלי ביני לבינה
נשבר לי האמון בעולם
כולם נדמים לי כפוגעים
וזאת מלבד הפוסט טראומה הישנה עקב צףהתעללות
לפעמים אהי מרגישב שאין מנוס חוץ להתאבד
נמאס לי מאישפוזים חסרי תכלית
אני מרגישה לא קיימת
ללא נפש ללא אישיות וללא גוף
יש לך איך לתת לי כח?
אני מרוסקת לחלוטין
שלום לך.
ליבי איתך ועם הסבל הכבד שאת עוברת, וכמה טוב שבתוך הקושי הזה ישנה נקודת אור בדמות האמון בבני משפחתך ובמטפלת שלך. אני יכולה רק לשער שחווית חוסר הקיום והנתק מהגוף הן פיסות מחוויתך הנפשית אשר הנפש מנסה לתת להן מילים ולעבד, ודרך העיבוד, עם הזמן, להשתחרר ולהחלים מהן. אני מקווה ומאמינה שלא תמיד תרגישי כך, ושבעזרת טיפול מתאים יתגבשו מחדש הכוחות, השמחה והחיבור לחיים ולעצמך.
ליטל
