בוקר טוב,
הפסיכולוג ואני נפגשים בתדירות קבועה של פעמיים בשבוע במשך כשנה. לאחרונה, נראה כי אחת הפגישות, לרוב זו שבתחילת השבוע, היא פגישה שבה אני לא מצליחה לדבר ונמצאת בקושי גדול יותר. ניסינו להבין יחד ואמרתי לו שאני מרגישה לבד. יש פער גדול יחסית ואני לא רוצה להישאר רוב השבוע לבד עם המחשבות. בדרך כלל בפגישה השנייה זורמת יותר וקל יותר לשתף.
מה אפשר לעשות בעניין? האם זה דבר שקורה לעוד אנשים בטיפול? איך אפשר להרגיש פחות לבד?
שלום לימור.
המצב שאת מתארת אינו נדיר, ומשקף ככל הנראה את העובדה שאת מתמודדת בטיפול עם תכנים משמעותיים אשר המפגש עמם אינו פשוט. לאור זאת, חשוב וטוב להמשיך במה שאת עושה כבר עכשיו- להביא את הנושא לשיחה עם המטפל ולבדוק יותר לעומק מה משמעות התחושות וכיצד להתמודד איתן. במקרים רבים, עצם השיח על הנושא מסייע להבין ולעבד את הדבר שתחושות אלו מבטאות- צורך בליווי אינטנסיבי יותר, פחד מהתכנים, תחושות עבר/הווה של בדידות ועוד- והעיבוד מביא עמו גם הקלה.
ליטל
