ליטל רציתי להוסיף שהמטפלת אומרת שאני מפרשת אותה לא נכון
כשהיא אומרת שהזיכרון מתעתע אני מבינה שהיא אומרת שהזיכרון לא נכון או שזה נדמה וזה סתם דמיונות והיא מתכוונת שהזיכרון מנופץ
או שהיא אומרת שאני מפרשת לא נכון את מה שהיא אומרת בקשר לסמים. היא טוענת שעצם המעשה להזריק לילדה בכוח משהו הוא זה שמזעזע ולא משנה מה התוכן שהוזרק
אני לא מצליחה להאמין לזה
מרגישה שהיא לא מאמינה ואין לי בשביל מה לשתף
איך אפשר להאמין שהיא מאמינה?
זה ממש מעכב את ההחלמה שלי, את האפשרות לעבד את הדברים
שלום לך.
אני קוראת את דברייך ושומעת איך כאבי העבר נשזרים בכאבי ההווה, והתחושה הקשה שבקשר אין מפלט והקלה, אלא חוסר אמון ופגיעה, מחלחלת ומייסרת. אני מתארת לעצמי, לאור העובדה שאת נמצאת בטיפול מספר שנים, שיש גם תחושות אחרות, אך שומעת כמה מטלטלת האפשרות של חוסר אמון. סוגיית האמון היא סוגייה אופיינית לטיפולים בנפגעות טראומה מינית, מאחר והילדה הנפגעת חווה חוסר מסביבתה ולא פעם- גם היא עצמה מתקשה להאמין לעצמה ומפקפקת ("זה באמת קרה? ואם כן, זה באמת כ"כ נורא?"). במובן זה, האתגר הגדול הוא הצורך גם לחוות היבטים אלו שמשתחזרים בטיפול, וגם לחשוב, להתבונן ולתת להם מילים. הדך קשה ומייסת, אך בסופה יש הקלה.
ליטל
