ליטל יקרה שלום
אני רוצה בבקשה להתייעץ לגבי תלות בטיפול רגשי מיטיב שאני מצויה בו
אני שורדת גילוי עריות ממושך (12 שנים, מגיל מאוד מאוד קטן) מדמויות הוריות
ואני בטיפול כבר 6 שנים בערך
בטיפול הנוכחי אני כבר שנתיים וחצי
העניין הוא כזה:
אני צריכה את הטיפול פעמיים בשבוע קבוע קבוע קבוע
לא יכולה שלא יהיה לי את הטיפול
המטפלת שלי אדם מסור ואחראי מאוד! יותר מהרבה אנשי טיפול
היא מוכנה להיפגש איתי אפילו בחגים (טלפונית)
כשיש לה חופשה (כולה שבוע) אני לא שורדת! כשאין לי טיפול אני מרגישה שאני מתפוררת! כאילו שכל העצמות שלי מתפוררות כאילו שיש לי סרטן העצמות
מצד שני אני מתפקדת מדהים מדהים מדהים!
יש קונפליקט מאוד גדול בין התפקוד לבין הצורך בהחזקה קבועה
ממש צריכה שמישהו יחבק אותי יחזיק אותי (במובן נפשי) כל הזמן
באופן כללי אני מרגישה שהמטפלת שלי "לא רואה" מספיק את החלקים המפורקים, והתייעצתי לגבי כך כאן בעבר
לאחרונה המטפלת שאלה האם ארצה לנסות להיפגש פעם בשבוע
אמרתי לה את האמת:
מבחינתי הטיפול מתחיל ונגמר בהחזקה הזאת שמתבטאת בטיפול קבוע פעמיים בשבוע
לא משנה לי מי תהיה המטפלת
מה שמשחק פה זו הקביעות הזו שעוזרת לי להניח לכאב הבלתי נסבל ולייסורים ולחיות את החיים
מה את אומרת?
האם אני צריכה לנסות בכל אופן? אע"פ שאני בטוחה שבמקום להמשיך לחיות אני אצטרך להתחיל לשרוד? לשרוד את ה"פעם בשבוע" הזה?
אודה לתשובתך
ובאופן כללי תודה על הכל!
שלום לך.
מעבר מטיפול של פעמיים בשבוע לפעם בשבוע אכן יכול להיות מטלטל, אך השאלה המרכזית בעיניי היא מדוע, עבורך: האם צורך בקביעות ובהחזקה הוא אכן הסיבה היחידה לכך שאת רוצה להמשיך במסגרת של פעמיים בשבע, או שיש רבדים נוספים לכך? למשל, לעתים מעבר לפעם בשבוע משמעו חיבור לכוחות, או תחילתה של עצמאות- שינויים שהם בו זמנית נחשקים ומאיימים. לאור זאת, אני חשבת שכדאי לנסות ולחקור יותר מה זה בשבילך להיות "מטופלת של פעם בשבוע", ומה בנפשך חושש מכך. יתכן שמתך השיח הזה יתגלו רבדים נוספים ויאפשרו העמקה של השיח הטיפולי.
ליטל
.jpg)
