הי
אני מטופלת כעשור אצל פסיכולוגית קלינית מדהימה.
אני בתקופה משברית בחיי.
תמיד שנאתי את נושא התלות בטיפול/מטפלת
אבל בתקופה הזו אני ממש מרגישה כאילו אני אוהבת אותה. מודעת לתופעת העברה.
יש רגעים בפגישות שאני ממש מרגישה קירבה אליה מדי!! ריגשית. (לא נחצה שום גבול) ואז בין הפגישות אני חושבת על הרגעים האלו כדי להתנחם.
אני חושבת עליה בין הפגישות וזה מטריף אותי. לו הייתי עובדת הייתי הולכת יותר כי מרגישה שממש זקוקה לזה כרגע אבל התקציב מוגבל כרגע.
אשמח להפניה לחומר קריאה בנושא, שאקרא ואבין שזה נורמלי כי אני מרגישה שהשתגעתי. איך יכול להיות שאני אוהבת מישהי שאני לא מכירה, זה חד צדדי לחלוטין אני סה"כ עבודה בשבילה.
מה היית אומרת לעצמך? כדי להוריד את העוצמה של זה?
אני נשמעת לא נורמלית אז להגנתי אומר יש לי משפחה ואני מיינסטרים
תודה
שלום אלה.
התחושות שאת מתארת הן לגמרי לא "לא נורמליות" ולהיפך: נשמע מדברייך שהצלחת ליצור עם המטפלת קשר עמוק ומשמעותי, שמאופיין בין היתר בתקופה של הישענות וחיבור עמוק וכן- גם אהבה, אותה אני לא רואה כ"כאילו אהבה" אלא כאהבה אמיתית, משום שמדובר בקשר אמיתי בין שני אנשים אמיתיים, גם אם המסגרת היא של מפגש מקצועי. חיבורים עמוקים מסוג זה נוטים, במקרים רבים, להוות התנסות משמעותית ולאפשר התקדמות רבה בתהליך הטיפולי. לכן, אני מציעה לא להיבהל אלא להיפך- להיות גאה בעצמך על שהצלחת ליצור קשר כזה, וליהנו מפירותיו שבוודאי ילכו ויירבו עם הזמן. כמו כן, מציעה לשתף את המטפלת בתחושות כדי שתוכלו לעבד אותן יחד.
ליטל
