היי אני בת 27 ואחי הגדול טוען שהתקף חרדה בא לידי ביטוי בקשיי נשימה לחץ בחזה / התקפי קור וצמרמורת והמחשבה שהבן אדם הולך למות.

אני יודעת שזה בד"כ מה שהתרגלו לחשוב אבל הוא לא מאמין לצורך העניין שבן אדם שנמצא בהתקף חרדה (כמוני למשל) יכול פשוט לשבת ולבהות במשהו בלי סממן חיצוני.

בדכ שלי יש התקפי חרדה זה בא לידי ביטוי בתחושת שמשהו מטפס עליי וחוסר שליטה וניתוק מעצמי או בכי מאוד קשה או פשוט אפאטיות מוחלטת כלפי חוץ כי בפנים אני פשוט תקועה ולא מסוגלת לזוז ומנותקת לחלוטין מתהליכי החשיבה שלי.

אז אחת ולתמיד רק בשביל להוכיח לו שהחשיבה שלו היא לא נכונה ולהתקף חרדה אין צורה אחת של "אני הולך למות"

האם זה נכון שיש לזה עוד צורות?

מעבר לכך הוא כל כך בטוח בעצמו שהוא עושה את הדבר הגרוע ביותר- הוא מבטל קושי בעיקר נפשי של בן אדם על ידי "עובדה" ובכך גורם לתסכול והשפלה.

לצורך העניין אמא שלי אמרה שהיא הייתה אצל פסיכולוג והיא תארה לו משהו והפסיכולוג אמר לה שזה התקף חרדה
אחי ישר תקף כרגיל והחליט ש"כנראה לא היה לך התקף חרדה והפסיכולוג טעה כי התקף חרדה זה שבן אדם מרגיש שהוא הולך למות"

איך מתמודדים עם יהירות שכזו?
עם בן אדם שחושב שהוא יודע יותר טוב ממך מה קורה לך בראש ובנפש.
והכול ביהירות מוחלטת, עצבים ובמתקפה??
אני לא מסוגלת להיות לידו כבר.
אני נחנקת שהוא נמצא
הוא גורם לי התקף חרדה והוא לא יודע בכלל, הנוכחות שלו גורמת לי לחרדה.