מאז שאני (35) מכיר את עצמי הלכתי בתלם והיה חזון להבאת ילדים בעתיד. הייתה ילדות טובה (פרט לאירוע מסוים של פגיעה מינית) וגם כשבגרתי, יש לי הורים תומכים שאני אוהב ובקשר עד היום.
אני וזוגתי בקשר כבר 4 שנים, עברנו לגור ביחד אחרי שנתיים, נישאנו לפני כשנה. בתחילת הקשר, הרגשתי בתוכי שאני זה שאני מוכן ורוצה להתקדם ולהביא ילדים לעולם, אבל לזוגתי זה מוקדם מדי (מובן). לשנינו הדבר היה טריוויאלי שנביא ילדים לעולם.
קצת לפני החתונה הגיעו אליי מחשבות על תהיה האם זה באמת נחוץ לי. הרי הגעתי לגיל 34 בלי ילדים וסה"כ החיים טובים- עבודה קבועה, זוגיות טובה , שקט נפשי וחופש לעשות מה שארצה בלי מחוייבות, הגבלות ואחריות לדאוג ליצור אחר.
זה יצר מצב בעייתי בזוגיות מאחר וזוגתי עדיין רוצה להביא ילדים.
אני מרגיש בצומת דרכים ש"שעון החול" ממשיך להתקדם, אבל אין לי תשובה.
לא יודע איך להתמודד עם החלטה שיכולה לשנות לגמרי את חיי, אין דרך לגלות איך ההחלטה הייתה בדיעבד.
הייתי שמח לקבל הכוונה לאיזה סוג טיפול עליי לכוון ואיזה איש מקצוע רלוונטי לנושא.