שלום,
הפגישה הקודמת עם המטפלת הסתיימה באמירה שלי שלא אגיע לפגישות הקרובות. כלומר, הפגישה הבאה המתוכננת הייתה צריכה להתקיים לקראת סוף החודש. הבנתי עם עצמי שהדרך והמילים נאמרו בצורה שלא באמת משקפת את מה שאני חושבת ומרגישה והיו רק מתוך כעס. מהסיבה הזו שלחתי למטפלת הודעה כדי לתאם פגישה. היא אמרה שהייתה בטוחה שאני מעוניינת לסיים את הטיפול ואמרתי לה שאם באמת הייתי מגיעה רק בעוד שבועיים זה כנראה מה שהיה קורה ומכיוון שאין לי רצון לסיים אז קבעתי פגישה. ניסינו לקבוע מועד לפגישה הבאה בגלל החגים ומסתבר שהשעה שלי נלקחה על ידי אדם אחר כי היא הייתה בטוחה שאנחנו מסיימות את הטיפול. רמת הכעס שעלתה בי לרגע בלבלה אותי. היא באמת חשבה לוותר עליי? וגם אם חשבה שאני רוצה לסיים אז מבחינתה זהו? אפשר לקחת את השעה שלי ולתת למטופל אחר? אני לא חשובה לה? העליתי את זה בפניה אבל מכיוון שהפגישה כבר הסתיימה והנושא מורכב בחרה שלא להתייחס לזה. אני יודעת מניסיון שגם אם הנושא יעלה בפגישה הבאה על ידי או על ידה זה לא ידובר לעומק. מודה שכואב לי ואולי היא לוקחת כמובן מאליו שאבחר להגיע כל פעם מחדש.
שלום גלית.
אני יכולה לדמיין את התחושה הקשה שנשארת איתה. התרחשויות מכאיבות כגון אלו אכן עשויות להתרחש במסגרת הקשר הטיפולי, והיכולת לעבד אותן, להתבונן בהן ולשקם את האמו שנפגע- מהווה לפעמים חלק חשוב ומקדם בתהליך הטיפולי. לכן, עוד יותר מההתרחשות עצמה, אני שואלת את עצמי לגבי ההרגשה/ידיעה שהנושא לא ידובר לעומק. האפשרות לדון לעומק בחוויה ובעולם הפנימי של המטופל היא ליבת התהליך הטיפולי ולכן, אם את חשה שיש מגבלה משמעותית בהקשר זה, חשוב לבחון זא עם המטפלת ולברר מדוע זה כך, והאם השיח הטיפולי שנוצר ביניכן הוא משמעותי, מקדם ומעמיק מספיק.
ליטל
