טוב אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל
אני בת 25 פלוס שתי נסיכים נשואה לפני שנה אובחנתי כסובלת מדכאון מזורי חריף ופסיכוזה והפסיכיאטרית רשמה לי ציפרלקס ועוד שני כדורים.
בנוסף הוכרתי כפוסט טראומטית ואני בטיפול כבר שנה
עברתי שנה מתישה וקשה מנשא בא חייתי בעיקר על כדורים
לפני 4 חדשים התחלתי עבודה אחרי שנתיים שהייתי בבית ושנה שסבלתי מדכאון
כיום המצב הוא שטוב לי בעבודה אני איכשהוא מצליחה להיות אמא טובה ורעיה טובה ומתפקדת וגם הטיפול השיחתי ממש טוב
אבל לי לא טוב עם ההתקדמוץ הזאת
כי איכשהוא הדכאון הזה עם כל הסבל שבו היה גם מקום של בריחה מקום שבו חיבקו אותי והסתכלו עלי ברוך ולא שפטו
בעולם האמיתי הכל קשוח כל כך ולא מתגמל
אני מתגעגעת לתקופת דכאון לחולשה לכאב השורף ולמחשבות האובדניות
אני מתגעגעת לרצון העז למות ולא להיות פה יותר
אני מתגעגעת לעוצמות של הרגש שחויתי לשנאה עצמית ולתחושה שבאלי לברוח
אני מרגישה מוזר
הפסקתי לקחת את הצירפלקס ושאר הכדורים
ואני מרגישה שאני הורסת לעצמי בידיים
אבל מצד שני אין לי כח להחזיק ככ הרבה זמן
אני רוצה ליפול
הכי עמוק שאפשר
מה עושים??
שלום לך.
אני שמחה לשמוע על ההתקדמות והתנועה החיובית למרות שכפי שאת מתארת, לא תמיד קל לשאת אותם.ההחלמה היא ויתור על דברים יקרי ערך אשר לוקח זמן למצוא להם תחליף. עם זאת, וגם אם כרגע את לא מרגישה זאת, אפשר למצוא את הדרך להרגיש טוב ולתפקד, ובו זמנית לזכות בתמיכה, חום ואהבה. זה לוקח זמן, אבל אני מאמינה שכל עוד תמשיכי בתהליך הטיפולי ותעבדי בו גם את המשיכה להרס- לאט לאט הדברים ישתפרו, ותמצאי את דרכך.
ליטל
