אחותי מתמודדת כבר שלוש שנים עם הפרעת אכילה קשה. היא אומנם נמצאת בטיפול, וגם נכנסה ויצאה מאשפוזים מספר פעמים, אבל המצב לא משתפר באופן דרמטי. אני מנסה להיות תומכת ככל האפשר, לסייע לה גם ברמה הטכנית וגם ברמה הרגשית, אבל זה כבר נהיה מייאש, לא רואים אופק, ואני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות. זה כמובן גם יוצר לפעמים משקעים בנינו, ואני מרגישה שהכוחות שלי אוזלים... מה עוד כדאי לעשות?
תודה רבה
שלום עומר.
התמודדות עם הפרעת אכילה של בת משפחה היא אכן חוויה קשה שמשפיעה הן על כל אחד מבני המשפחה והן על הדינמיקה והמארג המשפחתי. לאור זאת ולאור התחושות שאת מתארת, סביר להניח שלא רק אחותך זקוקה לעזרה ותמיכה אלא גם את ושאר בני המשפחה. בהתאם, מציעה לשקול פנייה אל טיפול משפחתי בו תוכלו לעבד גם את מה שקורה לכם כמשפחה, ולבחון כיצד אתם תומכים ועוזרים זה לזה. לא פעם, אגב, הטיפול המשפחתי גם מביא לשיפור ניכר בהפרעת האכילה מאחר והוא מאפשר לתעל כעסים, אכזבות ושאר תחושות הקשורות בדינמיקה המשפחית, לשיח אפקטיבי. מעבר לכך, ברמה האישית, כדאי שאת עצמך תנסי לווסת את רמת הנתינה שלך. הפרעת אכילה מתמשכת היא מרתון למרחקים ארוכים, וחשוב לבדוק שאת עצמך מקבלת די תמיכה (מבני משפחתך, ואולי גם בטיפול אישי), שאת משמרת את מקורות הכוח והשמחה שלך, ושאינך נותנת יותר מכפי שאת יכולה.
ליטל
.jpg)
