שלום,
הרבה פעמים במהלך השיחה עם המטפלת נוצרת תחושה אצלי שהיא משקרת לי. למשל, אם אגיד שהצבע האהוב עליי הוא כחול אז היא תגיד שגם עליה ואז תציין שזה משהו שמשותף לה ולי. האם הדבר הזה מקובל בטיפול? האם נהוג להגיד תשובות רק כדי לרצות את המטופל או ליצור תחושת קרבה על ידי דברים משותפים? גם אם כן, למה יש צורך לשקר?
שלום דנה.
המפגש הטיפולי מהותו היא להיות במגע עם האמת הנפשית של המטופל ולכן הרעיון של טכניקה טיפולית המבוססת על שקר או על ריצוי, גם אם הכוונה היא טובה- הוא שגוי מיסודו. גם אם המטפלת שלך אומרת את האמת, נשמע שהיבט זה בשיח ביניכן גורם לך אי נוחות ולכן אני מציעה לשתף אותה בתחושות, במחשבות ובתהיות. במקרים רבים, שיח מסוג זה מאפשר למטפלת להתכוונן טוב יותר ויותר מכך, מאפשר לחקור היבטים רגשיים ובין אישיים שהתעוררו דרך האינטראקציה הטיפולית.
ליטל
.jpg)
