שלום . אני גבר רווק בן 33 . חי בדירה שכורה לבדי. הסיבה שאני פונה אליכם היא שאני מנסה להבין את הדרך שבה אני מרגיש ומתנהג - מצד אחד אני מתקשר עם הסביבה שלי. בסביבת העבודה מתקשר עם כל הסובבים (משוחח , צוחק ומשתף ) וחייב גם להגיד שבעיות תקשורת אין לי בכלל- אני לא ביישן, אין לי חרדה חברתית, לא מחפש להתאים את עצמי לסביבה וגם הדבר האחרון שאפשר להגיד זה שאני לא מתלבט. על פני השטח הכל נראה סך הכל בסדר- אדם תקשורתי ומסביר פנים.

הבעיה מתחילה עם הצד השני- שום דבר לא קורה במישור העמוק יותר. אני מחבב את רוב האנשים בסביבה היומיומית שלי , מסתדר איתם ובגדול אני גם אדם שלא ממהר לשנוא אף אחד, אבל בכל הנוגע לרצון שלי לפתח קשר חברתי-חברותי עם אדם כל שהוא , אני אוכל להגיד שאין כזה בכלל. אני לא מציע לאנשים שניפגש ויותר מזה מבפנים אני לא מרגיש שאני רוצה. גם על קשרים קיימים עם חברים ותיקים קשה לי לשמור (גם טלפונית) , רוב הזמן הם מתקשרים אליי ויש לי חבר ותיק שלאחרונה קצת רבנו וזה לא מזיז לי אפילו קצת, כאילו בכלל לא אכפת לי לאבד אותו כחבר. להורים ולשאר המשפחה אני מסוגל שלא להתקשר במשך שבוע שלם ויותר מזה, כל עוד זה תלוי בי. באופן כללי אני מרגיש שאופן ההתנהלות שלי הוא מוזר, בעייתי ומזיק לטווח הארוך אבל אין לי דרך לשלוט באופן שבו אני מרגיש.

אוסיף כי לאחרונה אני מביט בסרטונים ביוטיוב שנותנים טיפים כיצד להיהפך לכריזמטי יותר בסביבה החברתית שלך, טיפים שהייתי מפנים בשמחה אילולא ההרגשה שאין טעם לנסות להיות כריזמטי יותר רק בשביל עצמך אלא כדי להיות פועל ונפעל בתוך סביבה חברתית שיש לך באמת קשר רגשי אמיתי אליה.
ישנה בתוכי איזושהי הרגשה חלולה של זיוף אחד עמוק שאני לא באמת מתכוון אליו. אשמח לעצה אם כי למדתי לחיות גם ככה.