גדלתי עם הורים מעט מגוננים ושלא ידעו למלא אחרי הצרכים הרגישים שלי וחסך של חום ואהבה (דוגמא: אם הייתי רוצה לצאת זה תמיד היה בתנאים שלהם כמו להסתובב עם ״ילדים טובים״ ולחזור בשעות מסוימות ואם לא הייתי חוטפת הרצאות על זה ואבא שלפעמיים היה מגחך אם הייתי מציגה איזשהו קושי ריגשי ולפעמיים היה אומר ״למה יצאו לי ילדים כאלה דפוקים״
ואמא שלא בדיוק הייתה לה עמדה אבל פעלה בלגונן מפחד שיקרה רע לילדה. גדלתי כאדם שעד היום די רגישה ביישנית עם חוסר ביטחון עצמי וערך עצמי נמוך לא הייתי יוצאת עם חברים והחברים היחידים שלי היו במסגרת הבית ספרית לא מעבר עם הזמן לא הרגשתי צורך אמיתי לפתח חברויות או לחוות סיטואציות חברתיות(אם הייתי יוצאת עד מאוחר כל המחשבות שלי היו מה ההורים יגידו זה די ניהל אותי) עד שבשנות ה20 שלי היה לי יותר חופשיות וזה התבטא במרדנות מינית(המון מין מזדמן וחיפוש תשומת לב גברית) בתקווה למלא את החלל הריגשי אפילו שידעתי שזאת לא הדרך גם אם זה באופן לא ישיר ובלי ידיעתם
למה זה והאם יש קשר בין הדברים?
שלום לך.
סגנון הורות מסוים עשי להשפיע במגוון דרכים על אישיותם של ילדים, וכל ילד בוחר- באופנים מודעים ולא מודעים- כיצד להתנהל ולהתמודד עם השפעות אלו. במובן זה, אכן יכול להיות קשר בין סגנון הורות נוקשה והיעדר ביטחון עצמי לבין התנהגות מינית המכוונת "לשקם" היבטים אלו. זאת, לצד היבטים נוספים אשר קשורים בוודאי לרבדים נוספים של חיי הנפש והנסיבות. בהתאם, נדמה לי שהשאלה המרכזית כרגע אינה רק "למה" אלא האם יש היבטים בהם את חשה כי אישיותך, על האופן בו התעצבה, מעכבת אותך ומצמצמת את החופש שלך. אם אכן כך, ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית שיסייע לעבד את חוויות העבר וכך להרחיב את חופש התנועה והפעולה שלך.
ליטל
.jpg)
.jpg)
