זה מוזר להיות באשפוז יום
ולהרגיש רע מחשבות על 200 קמש
ואני לא מסוגלת לפנות למישהו שם...
במקום זה אני מתחבאת בשרותים עם הצ'אט של ער"ן
זה לא עוזר להפסיק את המחשבות
יוצאת מהמבנה מתרחקת יושבת ושורפת לעצמי את העור
גם זה לא עזר
אני לא יכולה להגיד לאף אחד מה שיש לי בראש
אני רוצה למות כבר אבל יש את הילדים ואני לא רוצה להכאיב ולהרוס להם את החיים
מתסכל שאני לא יכולה לעשות מה שבא לי
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע שדרכך להחלמה עוברת שוב דרך מקומות קשים וכואבים כל כך.
יכולה רק לשער שהאובדן שחווית, ואירועים נוספים, היו יותר מדי.
אני זוכרת גם את הדרך הארוכה למעלה שעשית, את הכוחות והאומץ, ומקווה ומאמינה שאלו יהיו איתך גם הפעם, צעד אחר צעד.
ליטל
