היי, אני בחור בן 28 עם מחלה אוטואימונית ליכן פלנופילריס שגורמת לנשירת שיער צלקתית בלתי הפיכה. זה בכל הגוף שלי והנזק די משמעותי- חלק גדול מהזקן שלי, הגבות ורוב שיער הראש שלי נשרו באופן בלתי הפיך. הגוף שלי מכוסה צלקות. אני די שונא לחיות ויש לי מחשבות אובדניות כל יום כל היום. אני בטיפול פסיכולוגי כבר כחצי שנה והוא ממש לא עוזר ואני גם לא חושב שהוא יכול לעזור. יש לי מחלה גופנית שמכרסמת אותי כל היום ושמותירה מום חיצוני.. לא חושב ששום שיחה טובה ככל שתהיה תעזור לי להשלים עם מר גורלי. כל הפתרונות החיצוניים כמו פיאה וכו לא גורמים לי להרגיש טוב אפילו לא קצת, הם רק גורמים לי להיראות נורמלי כלפי העולם. מעל לשנה וחצי של תרופות ואשפוזים עם כל מיני תרופות, שום דבר לא סייע ועכשיו אני מקבל תרופות נסיוניות לגמרי. חשבתי על המון דרכים להרוג את עצמי- חשבתי אפילו דרך דרכים חוקיות כמו דיגניטס אבל לאחר בירור הבנתי שככל הנראה זה לא יאושר. כל העולם הזה איכזב אותי, החל מהמשפחה,הרופאים שלא הקשיבו לתלונות שלי ואיבחנו אותי באיחור, התרופות שלא עזרו, המציאות שלי. אני רק רוצה שהסבל שלי יסתיים גם אם זה אומר לא להיות פה. נראה לי שזה בעיקר פוסט פריקה, בכל מקרה תודה.
שלום לך.
אני זוכרת אותך ואת החוויה הכואבת והמייאשת שאתה מתאר מפנייתך הקודמת, ומצטערת לשמוע שאתה עדיין סובל כל כך. לצד זאת, אני חושבת שעדיין לא הגיע הזמן להתייאש. טיפול פסיכולוגי של חצי שנה אינו זמן ממושך במונחים של תנועה נפשית, ומעבר לכך, קיימות תמיד אלטרנטיבות טיפוליות נוספות, פסיכולוגיות ותרופתיות. אני שומעת מדבריך כמה קשה להמשיך ולהתמודד, אבל אין אלא לתת עוד זמן, לעבד לא רק את הסיטואציה הממשית אלא גם את הגורמים הפסיכולוגיים הלא מודעים המעצימים את הסבל.
לאט לאט. יתכן ועוד תהיה מופתע מההקלה הרבה שהטיפול יכול להביא אליה גם בהיעדר שינוי במציאות הפיסית.
ליטל
