היי
אז ככה
מזה חצי שנה אני שם לב שיש לי דפיקות לב מואצות (כמו פרץ אדרנלין).
לאחרונה שמתי לב שהדפיקות קורות במצבים שאני נכנס למגננה מטפורית כמובן (כאילו אני במלחמה). מדברים שמעצבנים אותי. אני פקעת עצבים מהלכת.
דברים שמעצבנים: פקקי תנועה, חוסר הדדיות , אי צדק ביום יום , אשתי.
הרשימה עוד ארוכה אבל הבנת.
אני רוצה להתמקד באשתי שלאחרונה אנחנו רבים המון.
אני אדם בוגר שמבין מה זה נישואין , (ויתורים הדדים) , היא לא!
אחרי המון שיחות בוגרות היא לא מוכנה לשנות את עצמה מילימטר.
אחרי ההקדמה הנה השאלה....
איך אפשר והאם אפשר ללמוד לחיות כאשר אתה מוותר על הכל (מריבות , עקרונות וכו) , לספוג את הכל, ועדיין לחייך לעולם?
תודה
שלום שלומי.
נשמע מדבריך שאתה מתמודד עם לחצים וקשיים אשר באים לידי ביטוי בחרדה וזעם. הניסיון "להמשיך לחיות ככה" גובה ממך מחירים גבוהים ולכן אני חושבת שכדאי להקשיב היטב למה שגופך ונפשך מנסים לומר לך, ולתת מקום לעיבוד והתבוננות במה שקורה לך. לאור זאת, מציעה לפנות לייעוץ אישי או זוגי שיסייעו לך לעבד את רגשותיך ואת הקשיים עמם אתה מתמודד, וכך להרחיב את חופש הבחירה והתגובה שלך.
ליטל
