אני בטיפול שחלק מהסיבות שאני שם היא פגיעה מינית מתמשכת שעברתי בתור ילדה. לאחרונה המטפלת שלי התחילה לשאול אותי קצת על הנושא ושיארה בשבילי שאולי מתלוות לפגיעה רגשות אשמה אמרתי לה שממש לא ואפילו שהייתי קטנה וזה התרחש כמה שנים רגשות אשמה זה דבר שמעולם לא ליווה אותי היא התפלאה והאמת שהיא גרמה לי לתהות על עצמי כי אני יודעת שכשמדברים על שורדי פגיעה מדברים על החלק של האשמה (אף שהיא לא מוצדקת) . וגם כל מי שאני מכירה שחוותה כך מספרת על רגשות אשמה. ואני לא רואה שיש לי חלק בזה תמיד היה ברור לי שאני לא אשמה ואין לי כל חלק בזה זה לא היה מרצוני ואף לא נשאלתי על כך פשוט קפאתי לתוך זה בלי יכולת תגובה ושליטה בכלל.
אני יודעת וברור לי שגם כל מי שעברה כזה דבר לא אשמה אבל כן מרגישה אשמה .אבל אני גם את זה לא מרגישה. זה מוזר?
שלום לך.
כל אדם שעובר פגיעה מינית מתמודד ומארגן אותה בתוכו באופן אחר הן במהלך הפגיעה והן בזמן שעובר אחריה, ולכן אני לא חושבת שיש טעם להיות מוטרדת מכך שאינך חווה אשמה ולהיפך, טוב שההתמודדות הזו נחסכת ממך כעת. מעבר לכך, לפעמים שכבות חוויה מסוימות מתעוררות ובאות לידי ביטוי בטיפול רק לאחר תקופה ממושכת ובמובן זה, סביר להניח שאם חווית האשמה קיימת בתוכך (והיא לא חייבת להתקיים!) היא תבוא לידי ביטוי כאשר נפשך תהיה בשלה לכך. במילים אחרות, אינך "מחוייבת" להרגיש דבר כזה או אחר, תני לתהליך הטיפולי לעשות את שלו- מה שצריך להחוות ולעלות על פני השטח יגיע בסופו של דבר.
ליטל
