שלום, אימי אישה קשה וממורמרת על החיים ,אנו ילדייה יודעים כבר להתמודד עם השליליות שלה והריגשי שמנסה לעשות .אתמול התקשרה לביתי (23) והחלה לבכות לה שהיא מתגעגעת והנכדים לא משתפים אותה והוציאה בפנייה את כל התיסכולים שלה ועשתה ריגשי וכו ,בסוף השיחה אמרה לה שישאר ביננו והדגישה שלא תספר לי כלום .
ביתי שיתפה אותי מייד והיתה בהלם שביקשה לא לספר לי ובכלל מכל השיחה .אציין שילדיי מבקרים את הוריי ובקשר טלפוני רציף אך אימי חושבת שהם ילדייה ורוצה לדעת הכל ...מה שהם לא מספקים לה .
כששמעתי מה אמרה לביתי רציתי להיכנס בה ולהגיד לה שלא תכניס את ביתי לתיסכולים שלה אך ביתי ביקשה מימני לא לומר לה ששיתפה אותי .מה רצויי לעשות? כל שבוע שהן מדברות היא דואגת לטפטף לה רעל תודה .
שלום שרון.
אני שומעת בדברייך הן את הרצון להגן על ביתך והן את הצורך (והרצון) לכבד את בחירותיה. בבחירה בין השניים אני חושבת שכדאי לנסות ולחשוב מה יטיב יותר עם ביתך: האם את מרגישה שהיא באמת זקוקה להגנה מפני סבתה? (זכרי שהשפעות הוריות שונות מהשפעות "סבתאיות")? האם את יכולה לשאול אותה ישירות אם היא רוצה את עזרתך? עד כמה את מעריכה את עמידותה הרגשית של ביתך ואת יכולתה לשאת ולנהל גם מורכבויות בקשרים? במילים אחרות, בכל כיוון בו תבחרי נסי למקד את תשומת הלב בצרכיה של ביתך כפי שאת מבינה אותם, ולהסיט הצידה עד כמה שאפשר את המטענים והתחושות שלך עצמך מול אמך. נדמה לי שכך תוכלי להיטיב עם ביתך.
ליטל
.jpg)
