תודה לך ליטל על התשובה
אכן, עוד קודם לשאלתי אלייך כאן בפורום כבר שלחתי הודעה למטפל.ת על ההלם והקושי שלי מול גילוי שכזה
הבעיה היא שהקשרים שאני מפתח.ת כה שטחיים ומרוחקים עד שאין לי כל בעיה לכתוב בלשון חדה ומלוטשת עד כמה המעשה לא ראוי ועד כמה הוא שובר את אמוני ועוד ועוד
אני עושה זאת ללא כל נקיפות מצפון כיוון שלדעתי איש מקצוע לא אמור לקחת אישית דברים קשים שמטופל אומר או כותב. (כמובן, אין הכוונה להתיר אלימות וורבלית, אלא הצגת המציאות במערומיה ללא ליטוש)
ונראה לי עד כמה שאני כנה עם עצמי שלו הייתי בעמדת המטפל כך הייתי לוקח.ת את הדברים.
אך תמיד לאחר מחשבה והבנה שכלית שיתכן שהמטפל.ת נפחד.ת או פגוע.ה ממה שכתבתי אני שולח.ת מכתב תנחומים ומתנצל.ת על כך שהתנסחתי חריף מידי...
האם יש "כללים" או "עשה" ו"לא תעשה" בנוגע להעברת דברים קשים/מורכבים/מכאיבים לאיש מקצוע מתחום הטיפול?
האם צריך להתחשב ברגשותיו ולהתנסח בעדינות ו/ללכת בין הטיפות? או שנכון להציג מולו מציאות חדה וברורה?
אני לעולם לא אפגע במטפל.ת באופן אישי!
תמיד תמיד אני משתדל.ת לציין שזו חוויתי האישית ולא אישי כלפי האדם עצמו שעומד מולי אלא אך ורק תיאור החוויה באופן מדויק ומתוך מודעות לכך שישנם עוד צדדים שיתכן ופספסתי
אך נראה לי שההתנסחות שלי אולי קשה מידי
איך אדע האם זה בסדר או שנכון להיזהר יותר?