אני בטיפול פסיכולוגי. ואחד הדברים שממש מפריעים לי שמגיע מטופל אחרי ורואה אותי אני מרגישה ממש כאילו פלשו לפרטיות שלי המטפלת שלי יודעת את זה ושקורה שמישהו מגיע לפני הזמן היא דואגת שהוא יכנס לאיזה חדר כשאני יוצאת כדי שלא ניפגש.
בפגישה האחרונה זה שוב קרה אבל הבעיה היתה דשתינו לא שמענו שזאת שאחרי הגיעה. היא עשתה את זה בשקט ממש...
האמת שכל הפגישה היה לי קושי נוראי לשתף ולהיות.. כי היתה לי הרגשה שמאזינים לי אבל זה לא היה משהו ברור יותר תחושה...
כשפתחתי את הדלת לצאת הופתעתי לראות מישהי יושבת שם הייתי ממש בהלם הרגשתי ועד עכשיו אני מרגישה רע.. מילא הגעת מוקדם מילא שמעת אותי אבל לפחות שלא תראי אותי... אני יודעת שאני נשמעת ממש מוגזמת אבל אני מאד מאד קנאית לפרטיות שלי ובשבילי זה נורא! כל נורא שלקח לי כמה דקות להרגיע את המבוכה של עצמי
חשבתי לבקש מהמטפלת שלי שעד כמה שזה תלוי בה שמטופלים שבאים אחרי שלא יגיעו באמצע הזמן שלי.
האם מקובל לבקש דבר כזה? או שזאת חוצפה?
שלום הדס.
נשמע שאת מתארת שילוב בין הרצון הענייני לשמור על פרטיותך (למשל להיות בטוחה שמי שיושב בחדר ההמתנה אינו שומע אותך, ואכן חובתה של המטפלת לדאוג לכך), לבין היבטים רגשיים הנוגעים לאמון, שיתוף, בלעדיות של הקשר ומידת ההתאמה לצרכייך והלגיטימציה שלך לבקש מענה עבורם. אם אכן כך, נשמע לי שכדאי לפתוח את הנושא עם המטפלת ולנסות להפריד בין האספקטים. כך, אני מאמינה שתוכלו לבדוק גם מה ניתן לעשות ברמה הפרקטית והמציאותית, וגם מה נפשך מבקשת לומר דרך העיסוק בנושא.
ליטל
