לפעמים קורה בטיפול שאני צוחקת והמטפלת שלי בתגובה גם "צוחקת" ,היא כנראה רוצה לתת לי הרגשה שזה "באמת מצחיק".. אבל הצחוק הזה שלה מזויף! זה שקוף אני מרגישה את זה וזה צועקק ברמה שממש בא לי לומר לה באותו רגע : תעשי טובה אם זה לא באמת מצחיק אותך את לא חייבת לצחוק! עדיף לי שתשאירי אותי לצחוק לבד ואני לא אשמע את הזיוף הזה!! אבל אני לא רוצה להביך אותה (זה ממש מרגיש לי סוג של "לתפוס על חם") היא בסך הכל טובה בשבילי.
מצד שני כשזה קורה זה מקפיץ אותי, זה גורם לי מיד להתחרט על שבכלל צחקתי ועוד יותר גורם לי להרגיש שכמו שהצחוק הזה מזויף כך עוד הרבה תגובות שלה מאולצות ומזויפות ושהיא אומרת לי אולי מה שהיא חושבת שיהיה לי טוב לשמוע אבל זה לא אומר שזה באמת מה שהיא חושבת/ מרגישה
זה מערער אותי וזה מקשה עלי, סתם ככה אני יותר מדי קולטת דברים אני יודעת , זה גם לפעמים לא רק בצחוק לפעמים גם כשהיא אומרת על מה שאני מספרת לדוג' "זה קשה" אני שומעת ומרגישה אם זה אמירה סתמית מהשפה ולחוץ ולא אמיתית או לא. זה לא שכל הזמן זה ככה , יש הרבה פעמים שהיא אמיתית ואני מרגישה את זה.
אני לא יודעת איך אפשר להגיד כזה דבר למטפלת שכולה רק טוב , אני לא מסוגלת זה מרגיש לי ממש כמו לתת אגרוף לפנים אבל מצד שני כשזה קןרה זה מציק לי מאוד מאוד!! מה אפשר לעשות?
שלום לך.
התחושות שמתעוררות בטיפול הן חלק מהחומר הנפשי המובא לעיבוד והתבוננות ולכן אני מציעה להתייחס אליהן כך, כאל חומר לעבודה טיפולית, ולא כאל חלק מדיאלוג יומיומי אשר יש לו כללים וקודים של נימוס. ככל שתשתפי את המטפלת שלך במחשבות ותאפשרי לשתיכן להתבונן בהן כך התהליך והקשר יוכלו להתפתח ולצמוח. אני יכולה רק לשער שגם המטפלת שלך יוצאת מהנחה זו, ושתדע לא להיעלב אלא לסייע לך להשתמש בתחושות כדי להרחיב את הכרותך עם עצמך.
ליטל
.jpg)
