שלום ליטל,
באופן אירוני למדי לפני כשבוע נלחץ כפתור החיוג למטפלת שהייתה לי לפני כחמש שנים.
באותו רגע נלחצתי מאוד, התפלאתי שלא מחקתי את השם שלה בכלל ושהוא מופיע ברשימה כמו כל אחד משאר אנשי הקשר שלי.
השם שלה נפוץ וקרה המקרה שפשוט התבלבלתי באותו הרגע.
גם חשבתי לעצמי מה עובר עליה באותו הזמן, אם בכלל השם שלי מופיע כשהשיחה התקבלה בצד השני, אם כן אז מה היא חושבת לעצמה, אם לרגע היא הייתה באמצע פגישה אחרת, אולי בכלל ראתה את השיחה רק בדיעבד.
העניין הוא שהאופן שבו הסתיים הטיפול השאיר טעם רע לשני הצדדים, הדינמיקה הייתה לא פשוטה והיו מעורבים גורמים שלא היו צריכים לקחת חלק בסיטואציה.
דברים יצאו מפרופורציה ובעקבות זה גם מעולם לא הייתה פגישת סיום, מעולם הדברים לא דוברו בצורה שמכבדת שני בני אדם, מעבר להיותם מטופל ומטפלת.
מתוך היכרות איתה ברור לי שהיא לא רצתה שהדברים יסתיימו בצורה כזו אבל אני יודע שגם הופעל עליה לחץ ובעקבות שרשרת אירועים זה היה חייב להיקטע בדרך הזו.
מעניין אם היא בכלל טרחה לבדוק את המספר ולוודא שזה אני, האם לרגע חשבה לחזור לשיחה.
עבר כבר כמעט שבוע ואם לא חזרה עד עכשיו אז כנראה שהיא החליטה שלא.
בהתחשב בתקופה המאתגרת ובכלל, אולי הייתי מצפה שהייתה בוחרת כן לחזור.
בכל זאת, עבר פרק זמן משמעותי ואולי גם הייתי רוצה להגיד לה משהו שאולי כן שווה לה לשמוע.
מה את אומרת, גורל או מקרה?
שלום אמיר.
נדמה לי שהשאלה המרכזית אינה האם מדובר ב"גורל או מקרה", ואפילו לא האם המטפלת זיהתה את השיחה או לא- נדמה לי שהדגש הוא על מה אתה עצמך תבחר לעשות עם האירוע- האם תבחר לקחת אותו למקום של יצירת קשר וניסיון לסגור או לעבד את ההתרחשות שאני מבינה שהיתה לא פשוטה, או להניח ולהמשיך הלאה. מציעה לשקול את האפשרויות תוך התמקדות במה שיעשה לך טוב, יקדם אותך וישחרר אותך, ולהימנע מבחירות שאתה מרגיש שיחזירו אחורה ויעכבו אותך. במילים אחרות, מציעה להחליט לגבי יצירת/אי יצירת קשר לא מתוך מחשבה על המטפלת ועל מה ששווה לה אולי לשמוע, אלא מתוך מחשבה על עצמך, על צרכיך ועל מניעך.
ליטל
