יש לי ילדה בת 7 וחצי
ילדה מאוד חכמה וורבלית מגיל צעיר (בגיל 3 כבר שאלה שאלות פילוסופיות על המוות למרות שזה לא נוכח בחיים שלה, מלבד סבא שנפטר הרבה לפני שנולדה).
היא ילדה שמחה וחיובית בדרך כלל. יש לה חברות טובות. פעילה מאוד. הולכת לחוגים, לבריכה, קוראת ספרים, מעט סרטים. מצליחה בלימודים (מלבד קושי בשיעור התעמלות ששם היא ממש גרועה, הולך לה טוב בהכל).

אבל יש לה קטע כבר שנים שהיא שואלת: למה הולדתם אותי בכלל? עדיף לי כבר להיות מתה.
מדי פעם היא אומרת את זה, וזה נראה לא מחובר לכלום בחיי היומיום שלה, כי היא לרוב ילדה חיונית ושמחה.
לפעמים זו אמירה שמגיעה אחרי שמתאכזבת ממשהו שלא הרשינו לה. ולפעמים לא.

אנחנו צריכים להתייחס לזה ברצינות? צריך לבדוק את זה בדרך כלשהי?