לא הסברתי את עצמי טוב וחשוב לי להסביר.
האמירה של הפסיכולוגית לא הכאיבה לי, אלא הרגשתי שהיא (הפסיכולוגית) הצליחה להגדיר או להצביע בצורה מדוייקת על מהות של הכאבבמקור שלו.
כאב מפושט כזה ועמו וגדול שכל הזמן חיפשתי לו הסבר, גם איתה ופתום היא אמרה וזה התבהר.
אבל, אני לא מרגישה שאפשר לרפא אותו,
וגם שאני לא יכולה להמשיך לשאת אותו.
אני רוצה שזה ייגמר ש"יוציאו" את זה ממני.
וכן, שיהיה לי תחליף...(כמו שלאבא שלי יש בת זוג אחרת..) אני מרגישה שאין בשבילי
פתרון אחר לריפוי.
מה שכן מכאיב לי זה שהיא לא רוצה להיות תחליף בשבילי..היא לא יכולה לאהוב אותי ככה.
אמרתי לה שהלוואי והייתה משקרת לי שכן..
אני לא יכולה לחיות עם הכאב הזה.
יותר.זה כל פעם חוזר ומשתלט על הכל.