שלום עליזה.

כפי שאת עצמך מתארת, לב העניין הוא החוויה הרגשית של כל אחד מהצדדים והשאלה היא כיצד אפשר לתת מקום לרגשות אלו מבלי שאחד הצדדים, או אתם עצמם, תרגישו שרגשותיכם וצורכיכם אינם נראים. מאחר ואין לכם אפשרות לשלוט בתגובותיהם ורגשותיהם של בני משפחה אחרים, אני חושבת שכדאי ללכת בעיקר עם האמת הרגשית שלכם. ראשית, אם אינכם מרגישים בנוח ללכת למפגש המשפחתי בשל האיום הבריאותי- זוהי זכותכם המלאה ויותר מכך- פעולה נגד רצונכם רק תייצר זעם וטינה, בטווח הרחוק (כמובן, חשוב לבדוק האם אתם אכן לא רוצים ללכת או שזו תגובה לקושי להכריע בקונפליקט ביןהמשפחות). במידה ואתם מעוניינים ללכת, ובהנחה שאין שיקולים נוספים (למשל, שאתם מרגישים בטוחים יותר בריאותית באחד הצדדים) יתכן ומה שיקל על השיח הוא לחזור לסדר ה"יבש"- ללכת למשפחה שאצלה לא הייתם בפעם האחרונה בה היה חג (בהנחה שאי אפשר לחגוג כולכם יחד). החלטה זו כדאי לגבות באמפתיה רבה לכאב של המשפחה אצלה לא תהיו ובצער שלכם עצמכם על כך שלא תוכלו לחגוג יחד- אך מבלי "להסתבך" ולנסות להעלים את הכאב. בקיצור- לקבל החלטה, למסור אותה באופן ענייני ולהביע אמפתיה והבנה לכאב שהחלטה זו גורמת. בנוסף, כדאי לנסות לחשוב על "פיצוי" יצירתי- למשל לבלות יחד את החג השני, את היום שאחרי החג וכן הלאה.

ליטל