תפריט נגישות

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י ה ב - 15/01/2021 16:18:43

    ליטל שלום, תהיתי לגבי נושא החיסיון שבין מטופל למטפל. למרות הצורך הדחוף שבפנייה, אני עדיין נמנעת מלעשות משהו בכיוון, בעיקר בשל החשש מלסמוך על אדם אחר ומפגיעה בפרטיות, ולכן חשוב לי לברר מס' דברים .
    (מצטערת מראש שזה ארוך, אך בבקשה, חשוב לי לקבל תשובה והתייחסות לכל אחת מהשאלות שפה. לא אוכל לקבל החלטה מבלי שיהיה לי מענה על כולן, אז זה ממש חשוב לי)
    ברור לי שבטיפול פרטי קיים חיסיון גדול יותר מאשר בטיפול של קופ"ח. עם זאת, למרות שמדובר ב"חיסיון מלא", הרי למעשה הוא לא באמת מוגן ב-100%, ופה מתחיל החשש שלי.
    חשוב לי לבדוק עד כמה באמת החיסיון הזה תקף. האם המטפל מחוייב עפ"י חוק לנהל תרשומות אישיות ורשומות (בנפרד)?
    במידה ואכן ישנה הפרדה ברורה בין השתיים, הבנתי כי גורם חיצוני כן רשאי לבקש לידיו את הרשומות, כך שעדיין קיימת פה פירצה בחיסיון. האם מישהו גם יכול לדרוש לקבל לידיו את התרשומות האישיות? (למשל באמצעות צו בית משפט או פנייה לועדה)
    איזה מידע יש ברשומות (אליהם כן נחשפים גם גורמים חיצוניים)? ואיזה מידע אסור שיופיע ברשומות אלה.?
    האם כאשר מקום עבודה, או גורם אחר, מבקש ממך לחתום על ויתור סודיות רפואית, יש בכך אפשרות גם לקבלת מידע על טיפול פסיכולוגי? (יש לו דרך לגלות שהיה קיים בכלל טיפול כזה?)
    במידה וחתמת בעבר על ויתור סודיות, ואינך משתמש בשרותיו של אותו גורם או בקשר ישיר איתו, האם הוא עדיין יכול לעשות שימוש בחתימה זו ולקבל מידע עכשוי ? (או שיש תוקף לויתור)
    ראיתי כי יש אפשרות למטפל להפר את הסודיות במידה ויש על כך חובה בחוק, או במקרים בהם החשיפה היא לטובת הטיפול. אם כך באילו מקרים מדובר? באיזה נושאים למשל כן יכול המטפל לחשוף ולהפר את הסודיות? (הרי ניתן להפר כל דבר בטענה שזה לטובת הטיפול)
    כמה מהמידע הזה גם נחשף לצורכי הדרכה, ייעוץ ומחקר? (הרי מספיק שמישהו מעביר רשומה, כבר שם יש את הפרטים האישיים שלך) אני באמת חושבת שעצם העובדה שיש שם של מטופל זו חשיפה, וגם אם מדובר רק בתוכן פורמילי, ללא התרשמות אישית, מדובר בחשיפת מידע רגשי לכל דבר (יש דרך לסרב להעברת המידע?).
    במידה ומישהו, למשל מעסיק עתידי, עו"ד או בית משפט, מעוניין לבדוק האם מישהו היה בטיפול כלשהו בעבר, יש לו אפשרות לקבל את המידע הזה? כלומר, במידה ומישהו נשאל על עברו האם היה פעם בטיפול, האם יש לו אפשרות לא לחשוף את המידע הזה (להכחיש) ולהישאר בטוח שזה לא יתגלה (שאין למישהו דרך לבדוק זאת)?
    מדובר במסמכים שכל הפרטים האישיים כתובים בו (כולל השם) ולכן אני לא רואה שום ביטחון שזה לא בטעות יחשף לגורם אחר בזמן העבודה או בהדרכה כלשהי. בדיוק כפי שרופא מחוייב בחיסיון ולצערי גם זה מופר לפעמים (יצא לי כבר לשמוע שיחות פרטיות ולראות מסמכים של מטופלים שהיו לפני עם כל המידע הרפואי ופרטיהם האישיים), מה יתן לי ביטחון שזה לא יקרה גם במקרה זה? אני גם לא יכולה לדעת מה קורה שנים אחרי עם כל המידע הזה, הרי המסכמים האלה נשמרים ואין ערבות מי יחשף אליהם גם בעתיד ומה יקרה איתם. ברגע שמשהו כתוב ויש תיעוד, הפרטיות כבר נמחקת.
    אני באמת תוהה איך אוכל להתגבר על החששות והספקות האלה. אני לא יודעת איך לעבור את הקושי בלסמוך ולאבד את הפרטיות. חוויתי יותר מדי אכזבות מאנשים וכך גם האמון נעלם. אפילו במערכת שכביכול אמורה להיות אתית ולפעול במקצועיות ויושרה נוכחתי לדעת שזה לא באמת כך. למרות שיש חוק ואתיקה, נוכחתי לדעת שבסוף אי אפשר לסמוך גם על זה. כבר היה לי מקרה בו אפילו רופא חרג ממקצועיותו וע"י ניצול סמכותו זייף מידע רפואי בתיק האישי שלי (כתב כי ביצע בדיקות ורשם ממצאים, שבפועל שום דבר מזה לא קרה), מה שגרם לי פשוט לאבד את האמון במערכת. למרות פניות חוזרות ונשנות לקופ"ח ולמשרד הבריאות, ולמרות שיש בידיי את כל ההוכחות שמציגות שאכן מדובר בארוע שלא קרה, לא זכיתי לשום מענה משום גורם. כל מה שקיבלתי היה ביזוי, נסיונות הסתרה והשתקה, ופשוט מסכת ארוכה של התעללות רגשית (אני שנתיים אחרי ועדיין לא מצליחה להתאושש מזה). אם גם מי שאמור להיות כפוף לחוק ולאתיקה לא עומד בכך, וגם המערכת שאמורה להבטיח זאת ,לא עושה את תפקידה, אני לא רואה איך אני אמורה לבטוח שוב באותה המערכת שהוכיחה שלא ניתן לתת בה אמון.
    כמובן שמכך גם נובע עניין נוסף, ואולי מה שמטריד אותי יותר מכל, זה שאני לא יכולה להיות בעצמי חשופה לתרשומות שהמטפל כותב. איך אני יכולה לסמוך על מה שנרשם שם?. אם רופאים מפרים את אמינותם ופשוט כותבים מה שבא להם, אני ממש לא יכולה לבטוח גם במה שירשם פה, וזה ממש בעייתי מבחינתי לאפשר למישהו להעלות על כתב כל דבר שירצה. חוויתי זאת מספיק בשביל לא לבטוח יותר אי פעם במישהו עד כדי כך.
    אני יודעת שאם אחליט לעשות את הצעד בכיוון ואתאכזב שוב, לא תהיה הזדמנות שנייה. אבל באמת שאני מתלבטת אם אני רוצה בכלל לתת הזדמנות לתהליך הזה מלכתחילה. אני יודעת שהמצב הנוכחי לא יכול להישאר כפי שהוא, זה כבר בכיוון לא טוב. גם פעמים רבות התלבטתי ובסוף תמיד החלטתי לוותר מהחשש שאפגע בפרטיות שלי ואתכזב. אכזבה במקרה הזה תגרום לנזק יותר מכל דבר אחר. אני גם מאד קנאית לפרטיות שלי והרבה פעמים זה חשוב לי יותר מהכל. אני כן הפעם מנסה לגלות פתיחות, אבל לא אכול לעשות זאת כשיש לי מידע חסר ושאלות לא פתורות, ולכן חשוב לי לקבל את התשובות הללו כדי שיהיה לי את כל המידע לשקול את הדברים ולחשוב מה נכון לי לעשות.
    תודה מראש!

    תשובה: חיסיון בין מטפל למטופל - עד כמה זה פרוץ?
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 16/01/2021 22:42:19

    שלום לך.


    אתחיל מהסוף. את מתארת חששות ודאגה רבה מהפרת האמון, ואני מבינה שאלו התעוררו על רקע אכזבות כואבות בעבר. צר לי על כך, ואני יכולה לדמיין כמה קשה לגייס שוב אמון וכוחות ולנסות להיעזר שוב. אלא שמתוך הדברים שאת כותבת, אני לא בטוחה שהעניין המרכזי הוא נושא הפרטיות- כפי שאת עצמך מתארת, פרצה קיימת בכל מקום ואין דרך להבטיח כי לעולם לא תהיה שום סיטואציה בה פרטיותך תוכל להפגע, אם אכן תתני לגורם כלשהו ויתור סודיות. לכן, נדמה לי שהעניין המרכזי הוא מידת האמון שתהיי מסוגלת לתת באדם אחר. הרי להפגע אפשר גם בדרכים אחרות, לא רק ע"י הפרת סודיות, וכאשר יש אמון וקשר משמעותיים, חלק מהדברים שאת שואלת לגביהם (למשל, שיתוף מדריך או כתיבת רשומות אישיות חופשיות) עשויים להרגיש פחות משמעותיים. לאור זאת, נדמה לי מדברייך- עד כמה שאני יכולה לתפוס את עומק הדברים על בסיס שאלה בפורום בלבד- שכדאי להפנות את הקשב לנושא האמון בכללותו ולאו דווקא לסוגיית הסודיות. 


    אם בכל זאת תרצי לבחון את הדברים בעומד, תוכלי לעיין בקוד האתיקה של הפסיכולוגים בחיפוש פשוט של "קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל". באופן כללי, אני יכולה לומר שחובת הסודיות היא חובה מהותית למקצוע, ואפשר לצפות שכל מטפל יהיה ער לכך, ויפר את חובת הסודיות רק באישור המטופל (כלומר במתן ויתור סודיות רלוונטי ועדכני), או במקרים קיצוניים בהם הוא נדרש לכך ע"פ חוק- כלומר במידה ויש לו יסוד סביר להאמין כי המטופל עומד לפגוע בעצמו או באדם אחר באופן מיידי.


    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים