האם יש מונח בפסיכולוגיה/טיפול שיכול לאפיין סיטואציה של חוסר מוטיבציה ברמה כרונית?

לגברת ליטל שלום רב,

אשמח לשמוע את דעתך המקצועית לגבי סיטואציה ובא אדם/מטופל סובל מחוסר מוטיבציה ברמה כרונית - של שנים (לפחות 7 שנים במצבי הנוכחי).

אני סטודנטית כבר 4+ שנים ואני מוצאת את עצמי ברמה היום יומית שאני סובלת מחוסר מוטיבציה נוראית - אינני מסוגלת ללמוד, אין בי שום הנאה בלמידה או שמחת חיים בלימודים. אני לא מצליחה למצוא בתוכי את המקום למוטיבציה כלל.

אני יודעת שאני סובלת מדיכאון (לדעתי בכלל דיכאון קליני) ובעבר עברתי טיפול פסיכותרפיה במשך 2.3 שנים - ואומנם זה היה נהדר לקבל תמיכה נפשית במהלך הטיפול אך אני מבינה שהנושא לא נפתר (לצערי) והיום אינני מסוגלת כלכלית לחזור לטיפול (למרות שאני מאוד זקוקה לה).

אני מבינה שכולנו שונים ושכקשה לענות על סמך חוסר היכרות - אך אני פשוט מרגישה כאילו שאני היחידה בעולם שסובלת ככה מאחר ואני רואה את כולם סביבי בלימודים עובדים נורא קשה, לומדים, מצליחים וקשה לי למצוא את המקום שבי שמכיל מוטיבציה (גדולה או קטנה) על מנת להישען עליה כדי לתפקד ולעשות "את מה שאני צריכה".

אני תוהה פשוט אם יש מונח לזה, הגדרה או כל דבר אחרת - על מנת שאם בעתיד אני אוכל לחזור לטיפול, שאדע לומר זאת בשם או במונח הנכון מאחר ולצערי לא לוקחים אותי ברצינות וכשהמצב מחמיר אני נוטה בקלות להרגשות ומחשבות אובדניות בעקבות החוויה המתמשכת הזאת של חוסר מוטיבציה כרונית.

יחד עם כל זה, אני יודעת שסבלתי בעבר וסובלת כנראה עדיין ברמה כללית מאנהדוניה אך אני מרגישה שהחוסר מוטיבציה ברמה כרונית הינו משהו חמור יותר שגובל כבר (בחוויה האישית שלי) - במשבר קיומי. זאת, מאחר ואינני מצליחה ללמוד בכלל ולהיות בן אדם וזה נגרר לחוויות ותחושות כאילו שאין לי מקום בעולם.

אני מודה לך מאוד על תשובתך וסבלנותך !!!