היי,
התחלתי טיפול לפני כארבעה חודשים, ואני מרגישה שממש קשה לי לסמוך על הפסיכולוגית. אני מוצאת את עצמי כל הזמן חושבת שאולי ההכשרה שלה לא מספיק טובה, שאולי היא לא באמת תהיה מסוגלת להתמודד עם מה שיש לי להגיד, שאולי היא לא תהיה מספיק מקצועית איתי ובסופו של דבר זה רק יפגע בי במקום לעזור לי...
המחשבות האלה גורמות לי "לצנזר" את עצמי ולא להיפתח עד הסוף.
אני כן מרגישה שאני מחבבת אותה ברמה האישית, והיו פגישות שיצאתי בהרגשה שיש לנו חיבור טוב, אפילו בהרגשה שאני אוהבת אותה.
אבל כל פעם שיש פגישה קשה יותר (שזה בעיקר פגישות שיש בהן הרבה שתיקות, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לדבר איתה) אני מתחילה לחשוב שאולי היא לא באמת טובה לי, ואולי טעיתי שבכלל התחלתי טיפול
ואני כבר לא יודעת אם זה באמת משהו בה שגורם לי לתהות על המקצועיות שלה, או שאולי יש איזשהו חלק בתוכי שכל הזמן מנסה למצוא סיבות לא לסמוך עליה כדי כאילו "לחבל" בטיפול.
אני יודעת שבטח תמליצי לדבר איתה על זה, אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת... נורא מביך אותי לדבר איתה על זה, ואני מפחדת שזה יפגע בה ואז היחס שלה אליי ישתנה לרעה. אני מרגישה שאני ממש מפחדת להרגיז/להכעיס אותה וזה עוד משהו שגורם לי להרגיש די עצורה מולה.
אני כבר די מתוסכלת וממש אשמח לאיזושהי עצה
תודה מראש
שלום דר.
כפי שתיארת לעצמך, אני אכן ממליצה לך לדבר עם המטפלת על התחושות למרות הקושי והחששות. הסיבה לכך היא שאני חושבת שאכן לא תמיד קל להבחין בין גורמים פנימיים (קושי במתן אמון, חבלנות וכד') לבין אי התאמה "אובייקטיבית" הנובעת מהחיבור הספציפי או מרמת המקצועיות של המטפלת. במקרים כאלו, שיח פתוח על הנושא מאפשר בדרך כלל לקבל החלטה ממקום שלם יותר, מאחר והשיח מסייע בהבחנה בין שני האלמנטים. בדרך כלל, כאשר נוצר שיח מועיל ומקדם סביב העלאת הספקות, זו אינדיקציה לכך שמשהו בשיח עובד נכון ולהיפך- כאשר השיח נותר דל, קונקרטי או תקוע, יתכן ומשהו בשיח אכן לא מתאפשר. לאור זאת ובהתאם לקושי שאת מתארת בהעלאת הנושא, יתכן ונקודת וצא טובה תהיה שיתוף של המטפלת בקושי להעלות נושא שמעסיק אותך. יתכן ועצם השיח על הקושי יסייע בקידומו.
ליטל
.jpg)
.jpg)
