אני בטיפול כבר הרבה זמן ובזמן האחרון התחילו לצוף נושאים מכאיבים מאד מהעבר שלי ככל שהתחלנו לדבר עליהם יותר המצב רוח שלי החל לרדת ובמקביל נקשרתי מאד לפסיכולוגית שלי זה הגיע לרמה שאין דקה ביממה שאני לא חושבת עליה החל מהרגע שאני מתעוררת בבוקר . ולא רק זה אני לא מצליחה להנות משום דבר חוץ מה50 דקות של הפגישה איתה זה קשה לי מאד אני רוצה לחזור להיות מה שהייתי להנות מעוד דברים, קשה לי לחכות שבוע שלם מפגישה לפגישה אני רוצה להנות גם מהחיים...כרגע אני מרגישה שאני זקוקה לה ברמה יומיומית,
אני יודעת שכדי להיגמל מזה כדאי שאני ישתף אותה אבל אני ממש מתביישת, אף פעם לא הייתי בן אדם תלותי אני מצטיירת לאנשים כבן אדם חזק, וגם היא לא יודעת על כל זה....אני נחרדת מהמחשבה שהיא תדע על כך, מה היא תחשוב עלי? אשמח לשמוע מכם אם זה נורמלי אני יודעת שבטיפול טוב צריך שיהיה קשר טוב, אבל לי זה נראה כבר מעבר ל'קשר טוב'....
שלום נועה.
מצבי תלות עוצמתיי ואינטנסיביים בהחלט עשויים להתעורר בטיפול, ואין סיבה לדאוג מכך. במרבית המקרים, התלות הרגשית המתפתחת היא דרכה של הנפש להביא לטיפול אזורים נפשיים הקשורים בתלות והזדקקות: כאשר תחושות אלו עולות בטיפול ניתן לעבד אותן ולחקור את הניואנסים שלהן בתהליך הטיפולי. במובן זה את צודקת כנראה בהרגשתך שמה שקורה הוא "מעבר לקשר טוב": ככל הנראה יצרת קשר טיפולי עמוק ומשמעותי המאפשר לנפשך להביא לעיבוד אזור נפשי רגיש ופגיע אשר אינו עולה על פני השטח מרבית הזמן. לאור זאת, אני מציעה להניח לבושה, עד כמה שאפשר, לשתף את המטפלת בתחושות ולבדוק יחד לאן השיח יקח אתכן. במקביל, יתכן וכדאי לדון באפשרות להעלות את תדירות המפגשים- במצבים בה תחושות התלות אינטנסיביות יותר אכן לא קל, בלשון המעטה, לחכות שבוע שלם בין הפגישות.
במילים אחרות, אל תיבהלי אלא להיפך- תני מקום למה שקורה בתוכך.
ליטל
.jpg)
.jpg)
