אני בטיפול אצל אדם שלישי לאחר שפרשתי פעמיים, וגם זה לא צולח לי, אני מיואשת מעצמי ומהחיים וחשבתי לעזוב ולנסות לשרוד את החיים עד שלא... אבל אז הרגשתי איזשהו קושי בלהפסיק את הקשר עם המטפלת, שגם תוך כדי הטיפול תקע אותי רבות עם הכמיהה שלי לקשר ואהבה, וחוסר האמון והיכולת לקבל אהבה, דברתי ע"כ עם המטפלת אך כל פעם זה עלה מחדש והרגשתי ממש תקועה ולא מסוגלת לכלום. אני מרגישה שהתפתחה אצלי פשוט תלות, מעונינת להכיר יותר על המושג הזה, ולדעת האם יש לזה קשר לדכאון, כי אני מטופלת בציפרלקס, והמטפלת המליצה על פנייה לפסיכיאטר מומחה. וכן כיצד מטפלים בתלות, ממש ממבט של מטפלת, כיצד מטפל אמור להתייחס לכזה דבר. ועוד, אם אני מחליטה לפרוש ולהעביר את החיים איכשהו, ולשכוח מהטיפול ומהמטפלת, האם התלות תעבור, או שהיא כנראה תדקור לי כל הזמן (אציין שכל החיים הייתי נתפסת לתחושות כאלה מול כל אדם שקצת הערצתי וכו' ותמיד לאחר שנפרדנו זה הרגיע...) תודה, שפרה 22.
שלום לך.
תלות היא המצב הבסיסי ממנו אנו יוצאים אל החיים, כתינוקות, כך שהתמודדות עם נושא זה מלווה כל אחד מאתנו באופן ובעוצמה זו או אחרת לאורך כל החיים. נשמע שאצלך הנושא רגיש וטעון, ונחווה באופן קשה ומייסר, ובפרט כאשר את פוגשת אותו בקשר הטיפולי אשר מטבעו מגרה אזורים נפשיים רגישים ופצועים. אלא שהכאב העצום שאת חווה סביב התעוררות התלות בקשר הטיפולי הוא לא רק מקור לכאב אלא גם מקור לתקווה, אם אפשר יהיה לעבד, להתבונן, לחקור ולאט לאט לאפשר לך לחוות את התלות באופן פחות מטלטל ומאיים. במובן זה, בין אם בטיפול הנוכחי ובין אם בטיפול אחר, סביר להניח שתצטרכי להתמודד עם הנושא אם תרצי לאפשר לעצמך צמיחה נפשית משמעותית. לכן, במידה ואת מרגישה שאת בקשר טיפולי מיטיב ומשמעותי, אני מציעה לשתף את המטפלת שוב ושוב בתחושות נוגעות לתלות ולאפשר לעצמך לבנות דיאלוג טיפולי שיאפשר עבודה נפשית עמוקה סביב הנושא.
ליטל
.jpg)
