מאוד נהנת לקרוא ולהחכים בפורום. מתרגשת מהרגישות שלך, ליטל, ומהמקצועיות ללכת בין הטיפות. את נוגעת ולא נוגעת, נותנת ולא בכפית. מעריכה ומודה לך גם על התשובה שלך אלי. מאוד עזרת לי. מבינה יותר מפעם שאני צועדת במסלול הנכון. נתקעת באבנים, אבל כדבריך, כל אבן היא הזדמנות לצמיחה.
רוצה לומר גם ל"אחת." שאני קוראת את הקריעה הנפשית שלה, קוראת ומחבקת אותה מרחוק. מרגישה את הכמיהה להתמזגות, את הסתירה הפנימית בין החלקים, ואת חוסר השקט. מבינה אותך, למרות שאני לא ניצבת באותה משבצת. נפש מבינה נפש מתוך כאב. רוצה לומר לך שכשאת חווה שוב את הכאב העצום הזה, שתדעי שאת לא לד, כי יש אחת שמרגישה אותך, למרות שאין לי מושג מי את. שואלת אותך ליטל, אם אולי היה נכון ל"אחת" להשתתף בקבוצות שעורכת מרשה ליאנהן. אמנם אינני נוטלת כאן חלק בפן המקצועי, ובכל זאת שואלת... רוצה כ"כ שיהיה פחות סבל...