שלום.
בנערותי, אחי (הקטן ממני) פגע מינית בשתי אחיותיי והתנהג באופן לא ראוי מינית עם אחד מאחי.
אני לא ראיתי את המעשים, אך נודע לי עליהם מיד לאחר שקרו.
עם כל האמוציות וכו'.
בלי קשר, יש לי תמיד מן דמיון/ פנטזיה שנפגעתי מינית בילדותי אבל אני לא זוכרת.
יש לי הרגשה חזקה שאם יעקפו לי את ההגנות (בהיפנוט למשל) אכן יתאמת שהיתה פגיעה.
הדבר מאוד מציק לי. כי לפעמים נראה לי שהייתי ממש רוצה לדעת שאכן היתה פגיעה, ואם אדע אשמח בזה.
זה מפחיד אותי כי אני מבינה שמצב כזה שבו אני כביכול מייחלת להיות "נפגעת" הוא מצב לא תקין.
האם זה משמעות הביטוי "אשמת השורד?"
ואם לא, למה זה קורה?
(בלי קשר, היתה לי ילדות עם חשיפה לאלימות פיזית ומילולית קשה)
שלום לך.
אני חושבת שאחד הדברים הקשים ביותר, בכלל וסביב אירועים טראומטיים בפרט, הוא חוסר הידיעה- היעדר היכולת לספר לעצמנו סיפור של מה שקרה לנו, מי היינו, מי האנשים סביבנו. במובן זה, החיפוש שלך אחר ידיעה ודאית, אחר קבלת תשובה ברורה הוא קודם כל טבעי, מובן ואנושי. את רוצה לדעת מי את, מאין באת, מה הסיפור שלך. מאחר ואת מחפשת משמעות והבנה סביב היבטי חיים לא פשוטים, בלשון המעטה, בין אם את עצמך נפגעת ובין אם לא, אני חושבת שכדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק את הסוגיות שמעסיקות אותך ובעיקר, לייצר מרחב בטוח בו תוכלי להיזכר, לעבד ולבנות סיפור קוהרנטי. כאשר תהליך זה מתאפשר במסגרת קשר טיפולי מיטיב, הוא מביא במרבית המקרים גם לרגיעה סביב השאלות וחוסר הודאות וגם לשיפור בהיבטי חיים נוספים המושפעים מהנושא.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
