אני חווה קצת קושי לשכנע את אחותי לטפל בעצמה ואשמח לעצות.
לפני כשנה אבינו נפטר ויחד עם זאת גם רצונה לחיות ( אך לטענתה אין לה את האומץ לשים קץ לחייה ).
היא שרויה בדיכאון על כל תסמיניו והתקפי זעם כבר המון שנים מאז הילדות, אבל המוות של אבי החמיר את הבעיות.
לאחר הפטירה היא ניסתה ללכת לכמה מפגשים אצל פסיכולוגית ( לא מרצונה החופשי, המשפחה טיפלה בעניין ) שנגעה לה המון בזיכרונות עבר שהציפו אותה ולכן הפסיקה את הטיפול.
קשה לי לראות אותה במצב הזה וגם כן לחוות את האלימות המילולית ( התקפי הזעם ) והסביבה השלילית שמקיפה אותה.
היא מידי יום מתלוננת שהחיים שלה קשים אך אין ברצונה לעשות את הצעד על מנת לשנות אותם, היא רוצה שאדם אקראי ייפול מהשמים וידאג לכל רצונה עם אפס התאמצות מצידה.
אני כבר אובד עצות ואשמח אם תאירי את עיניי בדרכים שאוכל לשכנע אותה.
שלום אלכס.
נשמע שהשקעתם מאמצים רבים בסיוע לאחותך סביב הפנייה לטיפול ואני יכולה לשער שלאור הכאב שחוותה בטיפול בו התנסתה יהיה לא קל לשכנע אותה לפנות שוב. לכן, יתכן וכדאי לשקול שני כיוונים חלופיים. אפשרות אחת היא התייעצות עם פסיכיאטר אשר אולי יוכל להציע טיפול תרופתי לפחות לתקופת משבר זו. טיפול תרופתי עשוי להפחית את רמות הדיכאון והכעס גם מבלי לגעת ברגשות כואבים, ואולי עם הזמן והירידה בסבל הנכונות לטיפול פסיכולוגי תגדל. אפשרות נוספת היא פנייה אל טיפול משפחתי- נשמע שכולכם כמשפחה, ולא רק אחותך, מתמודדים הן עם אובדן משמעותי והן עם השפעותיהם של קשייה של אחותך ובמובן זה, יתכן ופנייה לייעוץ משותף תסייע לכם לבנות דיאלוג טוב יותר ולשים גבולות להתנהגויות שאינן לגיטימיות. במידה ואחותך לא תסכים לאף אחד מכיוונים אלו, ניתן לשקול גם פנייה להתייעצות משפחתית בלעדיה, כדי לקבל תמיכה ולחשוב על אסטרטגיות בהן תכולו לסייע לה יותר ובו זמנית לשמור על הגבולות שלכם מולה.
ליטל
תוכל לקרוא כאן מידע נוסף אודות טיפול משפחתי
