תפריט נגישות
Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י ענת ב - 17/01/2017 16:07:58

    אני סובלת מדיכאונות חוזרים שנים רבות (לרבות ניסיונות אובדניים בעבר). למרות הכל אני מנהלת חיים נורמטיבים. לפני שנה וחצי, הרגשתי מוצפת וחששתי שאעשה משהו מטופש. לראשונה בחיי פניתי לפסיכולוגית (טיפול דינמי), סיפרתי על הבעיות שלי, נחשפתי באופן הכי מקיף שניתן ואני מרגישה שהיא אינטליגנטית ומאוד אמפתית.
    אני נפגשת איתה פעמיים בשבוע לאורך כל התקופה (ללא הפסקות).

    אבל, הדיכאונות חוזרים, ואני מרגישה, שלמרות שאני לא מסתירה שום דבר, עונה בכנות מלאה על כל שאלה, נוגעת בעניינים שהכי מפריעים לי- בשורה התחתונה, חוץ מתחושה טובה אחרי הטיפול, אין באמת התקדמות. אני עדיין פורצת בבכי בלי סיבה, לא מצליחה להתרכז בעבודה, לא מצליחה לשמור על זוגיות נורמלית וחושבת לא פעם מחשבות אובדניות.
    בהסתכלות אחורה: כל העניין יקר מאוד- ואני שואלת את עצמי אם אני לא מבזבזת סתם כסף.

    שוחחתי על כל זה עם הפסיכולוגית- שאומרת שזה תהליך, וזה לוקח זמן. אני מדברת איתה על התסכול שלי בערך אחת לחודש. לא התביישתי ואמרתי לה שאני חוששת שיש פה סוג של רמאות. היא לא מתרגשת - התשובה שלה תמיד עוסקת בהתמקדות בתהליך, ובעובדה שיש דרך שצריך לעבור- ושהחיפוש שלי אחרי תוצאה היא אולי חלק מהבעיה.
    מרגיז אותי שאני לא יודעת האם יש תוכנית עבודה מסודרת. לוחות זמנים. (יכול להיות שיש - היא מתחמקת מלומר לי).

    האם זאת אני שחסרת סבלנות? האם זאת הפסיכולוגית שעושה עבודה לא טובה? האם זה פשוט הפסיכולוגיה הקלינית הפסיכו-דינמית, שחוץ מתובנות מאוד מעניינות על עצמי ועיסוק ב"מה אני מרגישה" (שעושה תחושה טובה) לא מסוגלת להביא למצב שהדיכאון לא יהיה חלק מהחיים שלי?

    אני מאוד מבולבלת ומתוסכלת- ואני לא יודעת מה לעשוות. אני לא מרגישה שלמה עם התשובה שהיא מספקת לי ואני תוהה האם להמשיך בטיפול? לנסות סוג טיפול אחר (פסיכיאטרי)? אני מאוד מפחדת לקחת כדורים- אבל אולי זה הכיוון. לוותר על טיפול בכלל ואז לא להיות מתוסכלת (חייתי עם הדיכאון עד לטיפול, ואני כנראה אחיה גם אחריו- אבל לפחות לא אהיה מתוסכלת ומרגישה מרומה)? אולי פשוט אני שואלת אותה שאלות לא נכונות?

    המון תודה,
    ענת

    תשובה: משך הטיפול הפסיכולוגי
    נכתב ע"י סיון סובול ב - 19/01/2017 18:21:53

    שלום ענת,
    השאלות והמחשבות שלך הן משמעותיות ועמוקות ונוגעות במקומות מהותיים בעולם הטיפול ובנפש בכלל. כפי שאני מבינה אותך, הגעת לטיפול, נחשפת ושיתפת ונגעת במקומות כואבים ועשית צעדים לא פשוטים מבחינתך. הייתה תקווה גדולה שהטיפול יפתור את הבעיות ושלאחר שעשית את החלק שלך, הדיכאון לא יהיה עוד חלק מחייך, וכעת יש אכזבה ותחושה שרימו אותך. אתחיל בכך שאומר שטיפול הוא תהליך, והרבה פעמים תהליך ארוך, ובמהלכו עליות וירידות, התקדמות ונסיגה.לנפש יש את הקצב שלה ושנה וחצי בהקשר הזה זה לא הרבה זמן. התהליך דורש אומץ ומחויבות, ויכולת לפגוש רגשות קשים, של עצב, אכזבה, חוסר שלמות- בדיוק כפי שאת פוגשת עכשיו. אחת ממטרות הטיפול היא בין היתר לעבד את התחושות הקשות ולהרחיב את היכולת שלנו לשאת כאב (כי בסופו של דבר, כאב הוא תמיד חלק מחיינו כבני אדם). חלק מהטיפול הוא לפגוש גם את המגבלות שלנו כבני אדם (או של הפסיכולוגיה הקלינית כמקצוע) ולהצליח לשאת גם את התסכול הזה. לכן, הייתי ממליצה לך מאוד להמשיך במסע האמיץ שאת עושה, במיוחד כאשר נראה שאת עוברת משהו משמעותי ומתעוררות תחושות ושאלות שנמצאות במהות של הדברים.את חושבת אולי לוותר, אולי אם אין ציפיות (אין טיפול בכלל), אז גם אין אכזבה, אבל אז את גם מונעת מעצמך את האפשרות לשנות ולחיות חיים בכל זאת יותר מלאים. לגבי התרופות, אפשר לשקול טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי, הדברים אינם סותרים ולעיתים גם משתלבים היטב. את יכולה להעלות את זה בפני המטפלת ולהתייעץ על כך. בכל אופן, ממליצה לך להמשיך ולהביא את ההתלבטויות והתחושות שלך בפני המטפלת, זו העבודה ונשמע שהולך ונרקם לו טיפול משמעותי.

    בהצלחה,
    סיון

אנשי מקצוע ומכונים

עדי אלחדף

עדי אלחדף

רמת גן
מרכז אתרוג

מרכז אתרוג

חדרה
לימור קופר

לימור קופר

פרדס חנה-כרכור
עדי דוידסון

עדי דוידסון

תל אביב - יפו
ד"ר עדן וייס שדה

ד"ר עדן וייס שדה

קרית אונו
איתי רוזנפלד

איתי רוזנפלד

תל אביב - יפו
עדנה מן

עדנה מן

מודיעין-מכבים-רעות
בן פדידה

בן פדידה

חיפה