אני בטיפול דינמי שנה וחצי בערך.
יותר משנה נעשה שחזור טראומתי ע"י המטפלת, היה המון הקטנה והאשמה בטיפול, סבלתי המון והתנגדתי המון, ניסיתי לסיים את הטיפול פעמים רבות, קשר עין הלך והצטמצם עד שלא היה שום קשר עין מתחילת הפגישה ועד סופה במשך חודשים רבים, עד שקרה משבר.
המטפלת האשימה אותי שבגללי הבן שלי חולה, בגלל שאין לו אמא מספיק מקושרת. כשבעלי ראה שהיא מגזימה עד כדי כך הוא התקשר אליה להעמיד אותה במקומה, ובמקום להקשיב לו, היא כעסה וצעקה שהוא בעצמו גם צריך לבוא לטיפול ושהיא לא מוכנה להמשיך לטפל בי יותר, ושנקבע פגישת סיום.
הרגשתי שהכאיבו לי שנה שלימה ובסוף זרקו אותי.
לאחר משבר גדול מאוד ביננו, שאין כאן המקום לפרט, המטפלת ביקשה שאשוב לטיפול, אמרתי למטפלת שהטיפול עד עכשיו רק פוצע אותי וצריך למצוא דרך אחרת.
עשינו שיחת עומק, הסברתי מה מכאיב לי, התחלנו להיפגש פעמיים בשבוע במקום פעם אחת, והטיפול החל לצעוד בדרך חדשה וטובה יותר.
אני שכחתי מהדמות הקודמת ה"פוגעת" של המטפלת ותקשרתי עם הדמות החדשה שהופיעה בעקבות השיחה.
בפגישה האחרונה הגעתי בחרדה גדולה מאוד, אני עצמאית בעלת עסק, וכרגע נמצאת בתקופה של השקעה כלכלית גדולה, שמקווה מאוד שתכסה את עצמה ותרוויח, אמרתי למטפלת שאני לחוצה מכך שהטיפול עולה לי יקר כ"כ, ואולי בינתיים, עד שתסתיים תקופת ההשקעה בעסק נעבור לפעם בשבוע במקום פעמיים, כי זה יקר לי.
פתאום יצאה ה"דמות הפוגעת" שהכרתי שנה שלימה מתוך המטפלת, והאשימה אותי, שאני לא עושה מה שצריך כאישה, אני לא רוצה להתקדם בטיפול, ולכן אני רוצה להפחית את מינון הפגישות, וזה לא קשור לכסף, וכו' וכו'.
יצאתי מהפגישה שבורה, מרוסקת.
התגובה הרגשית החזקה לא נבעה מהמילים הפוגעות והמאשימות של המטפלת, כי אם זה היה קורה באופן חד פעמי, הייתי מסוגלת להבין ולסלוח.
התגובה הרגשית החזקה נבעה מכך ש"גיליתי" את הדמות הזאת שכ"כ הרבה פגעה ופצעה אותי שוב בחדר, היא לא נעלמה, היא קיימת ובועטת!
כל מה שאני אומרת לה יכול לשמש ברגע של "פיצוץ" שלה נגדי.
אין לי שום קשר רגשי עם המטפלת הזאת, אבל אני כן הרגשתי מוחזקת בתקופה הטובה.
עכשיו כל התחושה של ההחזקה נעלמה, ורק הכאב, הטראומה והפצעים שנפצעתי ממנה, רק הם בוערים וכואבים בתוכי.
יש טעם לדבר איתה?
או שמצב כזה שבו מסתתרת דמות "פוגעת" במטפלת, הוא מצב לא תקין.
חשוב לי לציין שבאופן כללי אני מרגישה שהמטפלת לא "מכוונת" אלי, לא מרגישה אותי, לא מבינה את המקום שבו אני נמצאת.
אבל אני ממשיכה איתה למרות הכל, לא יודעת למה...
שלום חניתה.
אני מתארת לעצמי כמה קשה ומטלטלת החוויה עבורך. כפי שכתבתי לך בעבר, קשה מאוד לקבוע מהצד האם מדובר בשחזור וביטוי של חוויות ודפוסי עבר הבאים לידי ביטוי בקשר הטיפולי, או במקרה בו אכן יש חוסר התאמה והתכווננות נכונה של המטפלת, אשר מביאים לפגיעה וקושי בבניית קשר ותהליך טיפולי מיטיבים. במובן זה, נדמה לי שהאירוע הנוכחי הוא "עוד מאותו הדבר"- מאותן התנגשויות בינך לבין המטפלת אשר מכניסות אתכן למבוי סתום ממנו קשה מאוד לצאת. לכן, בדומה למה שכתבתי לך בעבר, אני חוששת שאין לי דרך לתת עצה חד משמעית לגבי ה"נכונות" של המשך/סיום הטיפול. זוהי החלטה אישית אשר צריכה להתקבל מתוך בדיקה לגבי יכולתכן לצלוח משברים כאלו וללמוד מהן. כל עוד מדובר רק בהתנגשויות חוזרות אשר אינך לומדת ומתקדמת מהן, יש סיכוי סביר שאינך במקום הנכון. לעומת זאת, אם את מרגישה שההתנגשויות מביאות איתן הבנות חדשות ודיאלוג פותח ומחיב- יש סיכוי שאתן במסלול כואב אך משמעותי.
ליטל
