שלום לינוי.

ראשית, אכן לא קל לשאת בעול הטיפול בילד קטן באופן עצמאי, וטבעי שאת חשה צורך הן ביותר עזרה וחלוקה בנטל והן בתמיכה וקשר רגשי שיוסיפו עניין, טעם ומשמעות לחיים. לכן, אני חושבת שיש שני כיוונים שיכולים לסייע. כיוון אחד הוא לנסות ולגייס את בעלך לפנייה לייעוץ זוגי- כדאי לפנות אליו לא מתוך חיכוך או מריבה אלא דווקא בזמן שקט, לשתף במצוקתך, לנקוט גישה של הזמנה ולא של האשמה ולהציע לו לפנות לייעוץ זוגי בו תוכלו לחשוב כיצד לנהל באופן נכון לכם יותר את החיים הזוגיים עם התרחבות המשפחה. הולדת ילד היא שינוי חיים דרמטי בחייו של כל הורה ושל היחידה הזוגית, וזוגות רבים נזקקים לעזרה כדי לצלוח מעבר זה.

במקביל, או במידה ובן זוגך אינו פרטנר לתהליך מסוג זה, אני מציעה להתמקד באופן בו תוכלי להעשיר את חייך מעבר לטיפול בבנך. האם, למשל, את עובדת/לומדת כרגע? האם יש שעות פנאי בהן את יכולה להקדיש זמן לספורט/מפגשים חברתיים נטולי ילדים וכד'? במידה ולא, כדאי לבדוק איך את יכולה לשבץ בחייך פעילויות שמכוונות לטובתך ולהעשרת עולמך. כמו כן, ניתן לשקול פנייה אל ייעוץ פסיכולוגי אשר יסייע לך להבין מה גורם לתחושות חוסר הסיפוק, ולשנות דפוסי רגש, מחשבה והתנהגות אשר משמרים את תחושת התקיעות ואת הקשיים הזוגיים. במקרים רבים, שינויים עצמאיים שעורך אחד מבני הזוג מחלחלים ומשפיעים על המערכת הזוגית והמשפחתית כולה, כלומר מהווים "דחיפה" אשר דוחקת בפרטנר להתגייס ולהתמקם אחרת.

בכל מקרה, כאמור, את נמצאת בתקופת חיים רגישה וטוב שאת שמה לב שהדברים לא הולכים חלק ומחפשת דרכים לשינוי ויצירת איזון מחודש.

ליטל