יש לי ילד שדורש את כל כולי, מבחינה רפואית (הוא חולה) ומבחינה רגשית ונפשית (מאתגר, קשה להכלה)
יש לי עומס מטורף בעבודה, צריכה להשקיע שם את כול כולי, בפרט עכשיו, זו עבודה שדורשת מושקעות גבוהה מכל הבחינות, בפרט מבחינת חיבור, רגש ויצירה.
ואם לא אוציא מעצמי את המקסימום, אקבל "על הראש" (גם אם אוציא את המקסימום לא בטוח שיהיו מרוצים אבל בטח שאינני יכולה לזלזל או להקל ראש) ואני בטיפול פסיכולוגי שמטלטל אותי.
מזכיר לי חוויות עבר מכאיבות, זוועות, אבא מכה, אלים, מתנפל, כולנו צורחים, מתחננים שיפסיק, בועט בטירוף, משתולל, פוצע, זורק מגובה, מעיף, כן, גם תינוק בן חצי שנה.
והטיפול רק מעורר, אבל לא מדברים על זה כלום!!!! לא יודעת למה ובגלל מי, אם בגללי או בגלל המטפלת.
ואני כמעט משתגעת מהאנרגיות הנפשיות שנדרשות ממני בכל התחומים.
די, אין לי כוח.
יש לכם עיצה בשבילי?
שלום לך,
נשמע שאת עוברת תקופה מאוד מורכבת שכוללת התמודדויות קשות בזירות שונות ודורשת ממך הרבה כוחות נפש. טוב שפנית לטיפול, אני מקווה שלמרות שכעת הטיפול מציף זכרונות קשים, תוכלי להשתמש בטיפול בכדי לעבד חוויות אלו ולא רק להציף ולעורר אותן, כך שבהמשך תוכלי לחוות הקלה נפשית. אם את מרגישה שכרגע את זקוקה למענה יותר תמיכתי, אולי תוכלי להיעזר גם בהדרכת הורים ביחס להתמודדות עם בנך, וכן אני ממליצה לך מאוד לשתף את המטפל/ת שלך בתחושות שעולות ובחוויה שאת מוצפת ושאת מרגישה צורך בעיבוד יותר משמעותי של החוויות שעולות כעת לזיכרון. התמודדות עם ילד חולה יכולה להיות מורכבת בפני עצמה, ולכן אני מעודדת אותך לנסות ולהיתמך על ידי הסביבה בכל דרך אפשרית - אם זה באמצעות בני משפחה וחברים, ואם באמצעות המוסדות שמטפלים בבנך. ייתכן וקיימות קבוצות טיפוליות למתמודדים עם ילדים חולים בסביבת מגוריך, אל תהססי לחפש מערכות תמיכה מסוג זה, שיכולות להיות מאוד משמעותיות בתקופה כזו.
לגבי העבודה, אני מניחה שאין הרבה אפשרות בחירה לגבי מידת העומס, אבל אולי כדאי לנסות ולהשתמש בטיפול בכדי להבין את מקורות העומס שאת חווה בעבודה, ולחשוב באיזה אופנים אולי את יכולה להפחית ברמת העומס הממשי, כמו גם הרגשי. לדוגמא, ייתכן ששיתוף המנהל/ת בעבודה במצבך ובתקופה שאת עוברת וכן בהתמודדות עם בנך, יוכלו לאפשר הקלות מצד מעסיקיך.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
