והאם זו שאלה לגיטימית אם אשאל את הפסיכולוגית שלי מה היה ממוצע הציונים שלה?
יש תחושה כזו שלא מאמינים לי לפעמים בעולם בכלל ובטיפול בפרט
אני פשוט גם קראתי במקרה לגבי "קביעות אובייקט" עוד לפני האבחנה שלי, ולאחר האבחנה קראתי על ההפרעה בשני הנושאים מרגיש שלא מאמינים לי,
לגבי הקביעות אובייקט אני מרגיש שפשוט לא לוקחים את השאלות שלי ברצינות, כשאני מרגיש שמישהו נעלם ואני שואל אתה פה? כאילו הוא עושה לי טובה שהוא עונה, לא מאמינים לי שאני לא יודע, בפרט בכל מקום עבודה או לימודים שמצפים ממני לדעת משהו בסיסי מתייחסים אליי כל כך בזילזול כאילו איך אני משחק אותה כזה טיפש, זה מרגיז וזה מלחיץ אותי, לדוגמה שאני לא יודע מה כל אופציה שאמורים לדעת בגילי אומרת כי לא חשבתי שזה משנה, לא ידעתי שהולכים החוצה כל הזמן, לא ידעתי שצריך לדעת מידת עשייה, סתם דוגמאות קטנות שבהן כולם חסרי סבלנות ואני לא יודע מה לעשות, אין לי פרמטר לבחירה אין לי מושג מה זה אומר בכלל, זו דוגמה ליומיומיות שאני תמיד מרגיש זילזול.
וכשאני סוגר את העיניים בטיפול או מפנה את הגב ואני שואל אם היא עדיין שם, יש לה איזו נונשלטיות, כאילו הטרחתי אותה עם שאלה מיותרת, אני מפחד שאני לבד לנצח כשאני מפנה לה את הגב, והיא עונה באדישות שהיא שם, כאילו היא לא מבינה איזה מלחיץ זה
נושא שני זה הפיצול הסכיזואידי, אני לא יודע מה לחשוב, שנייה אחת מאמינים לי שנייה אחת אני נעלם אני כבר לא יודע אם אני קיים בשבילם, התיאור המתאים להרגשה הוא קשור בדיוק לקביעות אובייקט, ככה אני מרגיש כמו אובייקט שנעלם וביחד איתו נעלמה ההתייחסות כאילו לא הייתי שם ואני נותר מבולבל כי לי ברור שאני אותו הדבר, הכוונה שלי בעיקר מתייחסת לאמפטיה, אני מתפתל על הריצפה של החדר טיפולים ומשתבלל מפחד, ואז אני אומר אין לי כוח ויושב על הכיסא כמו אדם בריא כבר לא מפחד מכלום, והחלק הזה שהתפתל וכרגע אני מרגיש שהוא יושב במושב האחורי כבר לא קיים מבחינת הפסיכולוגית זה ממש מדהים, אני עוד מרגיש אותו נאבק בראש שלי הוא לא רוצה שאני אשתלט על הסיטואציה הוא רוצה רק להיות עצמו תמיד וזהו אבל הוא לא מבין שהוא הורג את עצמו רק בשביל יחס, לא שווה להיעזר בה, והעזרה מפסיקה ברגע שהוא נותן לי את ההגה הוא לא קיים יותר לאף אחד, הוא יעלם מהעולם ואף אחד לא ירגיש, רק אני אדע את השקר הזה שכולם מתנהגים כאילו הכל בסדר גם כשאני עושה את המעבר ביני לבינו בצורה הכי קיצונית אנשים נראים בסדר עם הכל
שלום לך.
אני שומעת את המצוקה העמוקה שאתה חווה ואת הבלבול שהיא יוצרת. עוצמות כאלו של בלבול וטלטלה מצריכות מענה והתבוננות אישייים ועמוקים יותר מאלו אשר ניתן לתת בפורום ולכן אני מציעה לפנות בהקדם לאחד מאנשי הצוות הטיפוליים שמלווים אותך ולבקש את עזרתם.
אני מבינה שאינך מרגיש כך כרגע, אך יתכן ותוכל לקבל מהם יותר עזרה ומענה מכפי שאתה חושב.
מקווה שתצליח לפנות אליהם ולשתף כדי להקל על עוצמות הסבל שאתה חווה,
ליטל
