תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י רוני ב - 03/01/2020 12:31:58

    ההורים שלי רבים הרבה וצועקים מלא ואני בת 17, אני בתקופה קשה של לימודים וגם יש לי בעיות משל עצמי, לא מזמן ילד מבית הספר שלי התאבד ואמרו שזה בגלל שהיה לו קושי פנימי שהוא לא הצליח להתמודד איתו. כל לילה אני חושבת על מה שקרה לו, לא מצליחה לשחרר מהמחשבות האלה, אני אשקר אם אומר שאף פעם לא חשבתי על להיתאבד, במחשבות אפילו חשבתי על איך, אבל לפי מה שהבנתי אין מתבגר שלא חושב על הנושא הזה. הריבים של ההורים שלי כל כך נוראיים, אני צועקת עליהם שהם הורסים את החיים שלי, לא אכפת להם. אמא שלי כל הזמן צורחת ואבא שלי עונה וכשאני צורחת בחזרה, כדי שכבר ישמעו את הקול שלי הם אומרים לי לא להתערב. אין לי מה לעשות, אי אפשר ללמוד עם הרעש, גם לא עם אוזניות והריבים שלהם תמיד גורמים לי לבכות וברגעים האלה של חולשה, אני נוטה לחשוב על לסיים עם זה, עם הכל. אני בחיים לא אלך לטיפול בנושא, אני לא רוצה להיות מסומנת כנטייה להתאבד ואני גם לא רוצה לשתף חברה ולהיחשב כמישהי על הקצה , כי אני פוחדת שיאמרו להורים שלי ואם יאמרו להם אני לא אקבל רגע לעצמי.

    שלום רוני.


    ריבים של הורים הם אכן דבר שלא קל להתמודד איתו, בפרט כאשר מדובר בריבים עוצמתיים. הבית, המשפחה, הם המסגרת הבסיסית והראשונית ביותר וכאשר את חשה אותה מתערערת טבעי שאת נלחצת, כואבת וחווה טלטלה. וכמובן שזה לא קל כאשר חוויות אלו מתווספות להתמודדויות ה"רגילות" והמאתגרות של חיי היום על הלימודים והחיים החברתיים המלחיצים שנלווים להם. השאלה, בתוך כל זה, השאלה היא איך את יכולה להקל על עצמך ולא להגיע למצב של כאב עד כדי מחשבות על מוות. כתבת שבחיים לא תוכלי לשתף בכך וזו אמירה מדאיגה, משום ששיתוף אחרים (החל מחברה ועד למטפלת) היא אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודדות. התמודדות לבד מעמיסה ומקשה, וחבל שאת מונעת מעצמך לקבל יותר תמיכה. אני בטוחה שלא כל חברה תעביר את המידע הלאה, ואפשר גם לבחור לשתף בשלב ראשון במצב ולא בכל התחושות שאת חוששת לגביהן. לכן, אני חושבת שבשלב ראשון הדבר החשוב ביותר הוא לחשוב איך את מוצאת לעצמך אוזן קשבת שאת מרגישה בטוחה לגביה. אפשרות אחת היא לבחור חברה ולשתף אותה בהדרגה עד שתחושי בטוחה יותר. אפשרות נוספת היא לפנות לצ'ט האנונימי של ער"ן או סה"ר, כדי לנהל שיחה קרובה ואישית יותר מזו המתאפשרת דרך הפורום. אני חושבת שתחושי הקלה משמעותית ברגע שתהיי פחות לבד עם הדברים. כיוון נוסף שכדאי לשחבו עליו הוא שיחה/מכתב אל ההורים לא ברגע הויכוח אלא דווקא ברגע של שקט. האם את חושבת שתוכלי לשתף אותם במכתב עד כמה המריבות מקשות עלייך? יתכן שדווקא ברגע של שקט הם יהיו פנויים יותר לשמוע איך זה בשבילך ולשמוע באמת כמה זה מקשה עלייך.


    מה דעתך? 


    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים