שלום יובל.

הן תחושות החרדה והן הקושי שאת מתארת ברמת החוויה החברתית אכן מעידים על קושי- בין אם מדובר בהפרעת חרדה ובין אם לא, נשמע שאת סובלת ומרגישה, בצדק, שאפשר להרגיש טוב יותר מכפי שאת חשה.

אני יכולה להבין את הקושי לפנות להורים- יתכן ואת נבוכה או מרגישה שלא בנוח לשתף בהיבטים רגשיים ואישיים, אך ההישארות לבד עם התחושות בדרך כלל יוצרת בושה ובדידות מיותרים ומכבידים. לכן, אני חושבת שחשוב מאוד שתחשבי על אדם בוגר כלשהו בסביבתך אותו תוכלי לשתף- מורה, יועצת בי"ס, קרוב משפחה ואולי בכ"ז אחד ההורים. עזרה מקצועית טיפולית/ייעוצית מסייעת לבני נוער רבים המתמודדים עם תחושות דומות לאלו שאת מתארת, וחבל שלא תקבלתי עזרה ומענה שיאפשרו שינוי רגשי שיקל עלייך בצורה משמעותית. כדאי גם לזכור שגם אם לא דיברת עם הורייך על הנושא עדיין, יש סיכוי טוב שהם מרגישים שלא טוב לך ושיחושו הקלה ורצון לעזור אם תשתפי ותוכלו לחשוב יחד על פתרונות. אם תרצי להרחיב את החשיבה על הנושא או להתנסות ביותר חשיפה, את יכולה לפנות לצ'ט האנונימי של על"ם אשר מציע מענה לבני נוער, ושם אפשר יהיה לחשוב באופן אישי ומותאם יותר.

ליטל 

תוכלי לקרוא כאן עוד אודות חרדה