שלום איתי,

אתה מתאר מקרה ספציפי, שמדבריך עולה כי מייצג חוויה רחבה ומתמשכת יותר של קושי לדאוג לעצמך. אני מצטערת לשמוע על החוויה שחווית, שנשמעת מתסכלת ומאכזבת. כמובן שלא אוכל לענות על השאלה מדוע אתה מרגיש צורך לשים אחרים לפני שאתה שם את עצמך, זו שאלה גדולה ומשמעותית, שתוכל כמובן לבחון במסגרת טיפול פסיכולוגי יותר לעומק. החוויה שאתה מתאר יכולה להיות קשורה בחוויות מוקדמות, שיצרו השתרשות של תפיסת עצמי מסויימת או של דינמיקה מסוימת בתוך קשר. 

אני שומעת מדבריך שיש אמונה כי ״העולם אכזר וכל אחד דואג לעצמו״. בהקשר זה, ניתן לתהות האם תמיד צרכיו ורצונותיו של האחד באים על חשבונם של האחר? ייתכן שקיימת אפשרות להתחשב באחרים במידה מסוימת, מבלי לוותר על עצמך בדרך? מדבריך עולה כי אם תתחשב באחרים, זה בהכרח יהיה באופן שדורס את רצונותיך, וזה אכן מצב מגביל ביותר שכן הוא מייצר דינמיקה שבה תמיד אחד מהצדדים הוא קורבן של התנהגותו של השני. ייתכן ואפשר לבחון את האפשרות, בעזרת טיפול, או באופן עצמאי, ללמוד לדאוג לרצונותיך ולצרכיך באופן אסרטיבי מבלי לחשוש, אך גם מבלי לוותר על החלק שגם מביא בחשבון את האחר, שנשמע שגם הוא חשוב לך. 

בהצלחה בעבודה החדשה ובהמשך הדרך,

יעל