שלום רב! אני חיה עם בעלי בפרק ב של שנינו ועם ילדתי בת ה6 מפרק א
אני בהריון עם בת נוספת בחודש 8. אנחנו נמצאים בתקופה מאד לחוצה של קניית בית משותף, שיפוץ ואני שיצאתי לדרך עצמאית בתור קוסמטיקאית.
לפני כחצי שנה אימצנו כלב מדהים גור בן חודשיים מאחר שבתי פחדה מכלבים. מיותר לציין שהיום הם החברים הכי טובים וגם אני והיא מאד קשורות לכלב. מאחר שהכלב גור, הוא הורס רהיטים ועושה את צרכיו בבית. הבאנו לו כלוב אילוף ומאז באמת חיינו השתנו לטובה. לא עושה צרכים ולא הורס. לאחרונה קרו כמה דברים שבזמן שהתקלחתי והוא היה משוחרר הוא אכל את הספה ופעם אחת הצליח להרוס ספה אחרת דרך הכלוב עם היד והיום אחרי שסגרתי אותו בכלוב ויצאתי לעבודה הוא הצליח לצאת, כנראה לא נעלתי כמו שצריך והוא המשיך לעשות נזקים ולחרבן בבית. המצב קשה וגורם לבעלי להתפרצויות זעם נוראיות גם על הכלב ואפילו הציב לי אולטימטום או אני או הכלב. אני לא יודעת מה לעשות.לא מסוגלת לחשוב על להחזיר אותו לצער בע"ח ..מה אלמד את בתי בזה? וגם היא מאד קשורה אליו... אני כועסת על בעלי שמציב אותי במצב כזה בחודש 8 כשאנחנו לפני מעבר דירה לבית עם גינה. יש לציין שאני בת 34 ובעלי 55. הוא מאד מנוסה ובשל ויש לי תחושה שהרבה פעמים משתמש במעמד הזה של המבוגר האחראי כדי ללמד אותי לקח או לחנך אותי... מה לעשות? תודה מראש! וחג שמח.
שלום לך,
מדבריך עולה שאת מזהה דפוס מסוים בתוך הקשר עם בעלך בו לא מצליחה להתקיים תקשורת מכבדת וחוויה של הדדיות. נשמע שהעיסוק בכלב הוא רק ״טריגר״ ומעלה שאלות נוספות, הקשורות באופן קבלת ההחלטות הזוגיות ובאפשרויות להרגיש שדעתך ורצונותיך מקבלים מקום שווה בתוך הקשר. פער הגילאים ביניכם אינו צריך להוות עילה ליחס מזלזל או תוקפני כלפיך, וייתכן ויש צורך לבחון יותר לעומק דפוס זה ואת ההתמקמות של שניכם בתוך הזוגיות. בייחוד לקראת כניסה של ילד חדש למשפחה, כדאי לחשוב על האופנים בהם תוכלו להתחיל לשוחח על האופנים בהם תוכלו לקדם שיח מכבד והדדי, שהינו מפתח חשוב בהצלחה של קשר זוגי. אפשרות אחת היא לשוחח עם בעלך על החוויה שלך מולו ולנסות לקדם תקשורת פתוחה ומכבדת יותר. כמובן שתוכלו גם לפנות לטיפול זוגי, שיכול לתמוך מאוד בתהליך זה, אם תרגישי שיש בכך צורך. במידה ואינך מרגישה שאת מצליחה לדבר עם בעלך ולבטא את הכעס ואת התסכול שלך ממנו באופן שהוא מסוגל להכיל, ייתכן ותחילה תוכלי לעשות זאת באופן עצמאי, דרך התייעצות עם אנשים עליהם את סומכת, או דרך טיפול פסיכולוגי פרטני.
בהצלחה ולידה קלה,
יעל
