שלום, רציתי לשאול האם היחס הנ"ל לגיטימי מצד הפסיכולוגית כלפי, לגבי 2 המקרים:
1. שמתי לב שהפסיכולוגית לפעמים מדברת ישירות אליי עם השם שלי, לדוגמה במקרה מסוים אמרתי לה שאני מרגיש שלא אכפת לה ממני ואז היא ענתה "אבל כן אכפת לי מיוסי (שם בדוי)"
במקום - "אבל כן אכפת לי ממך"
כאילו אני שם איתה והיא מדברת ישירות אליי ואנשים פשוט לא עושים את זה לאנשים שהם מרגישים קרובים אליהם לדעתי, אמרתי לה שנפגעתי אבל זה פשוט פגיעה חזקה מידי מלהדוף, אציין שאובחנתי בהפרעת אישיות סכיזואידית ומאוד קשה לי לסמוך עליה, והרגשתי שהיא נפלה לשיטות ההרחקה הבלתי פוסקות שלי או שפשוט נמאס לה ממני כי אני משקל כבד מידי על הכתפיים שלה, אני דורש מלא ואני יודע את זה.
2. אני מרגיש באופן כללי לגבי החיים שלי שאני נותן לאנשים להתייחס אליי איך שהם ירצו, הם קובעים את הטון והכניעות הקיצונית שלי גורמת להתייחס אליי כמו כלב רחוב לפעמים ואני לא מצליח להגן על עצמי, ובטח שככה הייתי גם בטיפול, והרגשתי שלפעמים גם המטפלת מנצלת את חוסר ההגנות שלי, שכל מה שהיא תגיד אני אקח ללא היסוס גם אם זה יפגע בי, גם אם זה מנוגד לגמרי למה שאני מאמין וחושב, רק בגלל הנואשות הקיצונית שלי לקשר ובגלל הפחד הכללי מאגו של אנשים אחרים.
במקרה שאני מדבר עליו המטפלת אמרה משהו בסיגנון "אתה מבין שההתנהגות הזו נובעת מ....?"
בדרך כלל היא מציגה הכל כנתון לשאלה, שאני אוכל לפרש בדרכי האישית, שאלות כמו - "האם אתה חושב שזה משפיע על....?"
אבל זה היה ישיר מידי, ולמרות הרבה שיחות שבהן הסברתי לה כמה קשה לי לומר משהו שנוגד לדברים שהיא חושבת, ואפילו כשהיא מציגה דברים כשאלה הסברתי שרק מתוך ההבנה שלי לגבי החשיבה שלה שהביאה לשאלה אני כבר מרגיש שאני חייב להסכים עם החשיבה הזו,
הנושא עלה כבר 4 פעמים בטיפול אם אני לא טועה, כל פעם אני סוג של משכנע אותה ללמוד לקח ולא לעשות לי את זה שוב וכל פעם אני שוב מתאכזב, גם עצם העובדה שאני משכנע אותה מרגיש לי כאילו היא מבינה שהיא כשלה כמטפלת וגם אני ממש מרגיש שאני מתווכח איתה האם מגיע לי שהיא תהיה יותר עדינה ותציג דברים כשאלות, אני משכנע אותה לעשות את העבודה שלה כמו שצריך כי היא מרגישה ממני שהיא יכולה להתנהג אליי איך שהיא רוצה גם אם זה שובר את מוסכמות הטיפול, ואני מקבל יחס ששובר את מוסכמות המסגרת בהרבה מקומות בחיים שלי בגלל האגו החלש שלי, אני מפחד אפילו לבקש דברים.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את הקיצוניות של הכניעה שלי, אני מפסיד עוד לפני שהעימות התחיל, וזה נותן קונטקסט לשאלה, האם זה לגיטימי?
שלום לך,
אתה מתאר תמונה מורכבת וסבוכה.
שכיח מאד בטיפול כי היחסים בין המטפל לבין המטופל משחזרים קשיים שמאפיינים את חיי המטופל מחוץ לטיפול. זו הזדמנות לעבוד על קשיים אלו ולעבד אותם.
כפי שאתה מתאר אתה רגיש בתקשורת בינאישית לאופן בו פונים אלייך ולמצבים בהם מציבים בפנייך עובדות. יש לך תחושה שאתה נשלט וחסר אונים בתקשורת, שאתה חושש לבקש דברים, שצרכים שלך אינם נענים אתה מאד נפגע וחושש לבטא זאת. אם מישהו אינו מדייק אתה נוטה לחוות זאת, לפי מה שהבנתי, כחוסר כבוד ושליטה.
לתחושתי, מהתיאור שלך המטפלת עושה מאמץ גדול להיענות לצרכים שלך. איני חשה שיש בתגובותיה זלזול או התעלמות, אך אני מבינה שאתה חווה זאת כך. אני חשה שיש לך רגישות מאד גבוהה. התקשורת והמגע עם אחרים מביא אותך פעמים רבות להרגיש שמשתלטים עלייך, לא רגישים אלייך ומכניעים אותך.
להערכתי, הרגישות הגבוהה הזו יוצרת לחץ בסיטואציה. אני חשה שהמטפלת מנסה להיענות. עצם הניסיון הוא חשוב. חשוב לשים לב, שלפעמים הרגישות שלנו היא שליטה באחר למרות שנדמה לנו שהאחר מנסה לשלוט בנו. כלומר, אתה חש שהיא מכניעה אותך, אך באותה מידה הצרכים שלך בדיוק רב בתוך התקשורת הם סוג של שליטה ולא רק כניעה.
לדבר אל מישהו בגוף שלישי יכול להוות חבירה של מהטפללת להרחקה שלך אבל גם ניסיון לחדד שהדפוס עליו מדברים הוא חלק ממי שאתה ולא כולך.
באופן כללי, אני חושבת שאתם עוסקים באפשרות לטפל ולהתקדם בתוך רגישות רבה וכי חשוב להמשיך וללבן.
אני מציעה לך להתמקד בחשיבה שלך עם עצמך ועם המטפלת בכמה הטיפול מסייע לך להתקדם, כמה אתה מתחרר מדפוסים מקשים, כמה הפגישות מקלות על היומיום, כמה אתה מצליח ללבן דברים ולקדם מטרות.
היחסים עם המטפלת הם פן חשוב של הטיפול. הם מאפשרים ללבן דפוסי קשר שלך במקומות אחרים. אם תוכל להתמודד עימה עם הצרכים שלך בלי להרגיש שהיא מכניעה או מעלמת או פוגעת בך ולהכיר בכמה קשה לדייק בתקשורת בינאישית וכי לשני הצדדים יש חלק בתקשורת, וגם מי מי שפגיע מפעיל שליטה - זו תהיה התקדמות.
באותה מידה חשוב לעשות עימה הערכה כוללת של התקדמות הטיפול ולא רק דרך מימד הקשר.
מקווה שהועלתי, שרון
.jpg)
