שלום ליטל , בטיפול כבר שנתיים עקב דיכאון. עם הפוגות מידי פעם ואז התחושות ממש טובות אבל זה אף פעם לא מחזיק מעמד ואני שוב נופלת . אני מרגישה שזה פשוט הרסני .. כבר אין לי כמיהה לחיים. אין לי שאיפות . כל הזמן צריכה לעטות עליי מסכות ולהגיד שהכל בסדר שזה לא . גם עם המטפלת כבר לא נעים לי , כל פעם רואה את קצה המנהרה יחד ואז שוב חושך. איך אפשר לחיות ככה ?
שלום לך.
אני מבינה את הקושי ומתארת לעצמי כמה מתסכל לעבוד ולהתמודד בטיפול ועדיין לא להרגיש את ההקלה המיוחלת. לצד זאת, שנתיים של טיפול הן במקרים מסוימים פשוט לא מספיק זמן. בחלק מהמקרים דיכאון נובע מגורמי עומק אשר שורשיהם מוטמעים עמוקות באישיות ובאירועי העבר ו/או שה"וויתור" על הדיכאון מלווה בקונפליקטים ואמביוולנטית המקשים על השגת שינוי. במקרים אלו, לא פעם יש צורך בטיפול ממושך יותר. זה אולי מתסכל, אבל גם מקור לתקווה בעיני. במקביל, אולי כדאי לשקול לחשוב עם המטפלת האם יש צורך בהוספת כלים טיפוליים כהעלאת האינטנסיביות של הטיפול ושקילת טיפול תרופתי. אני כמובן לא יודעת אם כיוונים אלו רלוונטיים עבורך או נכונים לך, אך לפעמים כדאי לפחות להכניס אל השיח מחשבה על מתן "פוש" נוסף לתהליך.
ליטל
.jpg)
