היי יעל, מה שלומך?
אני נמצא בטיפול ובאחת הפגישות האחרונות לאחר הפגישה הרגשתי תחושות קשות מאוד של חוסר יכולת לתפקד, מחשבות בלתי פוסקות על תכני הפגישה.
הרגשתי לבד, מוצף, כואב.
העניין הוא שכל התהליך הזה הוא בין הפגישות וגם לאחר שיתוף המטפל, אני נשאר עם הכאב לבד כשמסתיימת הפגישה ואין פתרון לא למטפל ולא לי לעניין הזה.
אני מרגיש שהפגישות גומרות אותי מבחינה נפשית ומקשות עליי לחזור לתפקוד מלא.
מה כן ניתן לעשות? כי לדבר על זה עם המטפל לא עוזר ואפילו מדגיש את תחושת הבדידות והכאב.
שלום אייל.
העובדה שהשיח עם המטפל על הכאב אינו "עוזר" אלא רק מקשה היא אינדיקציה, אני מתארת לעצמי, לכך שתחושת הלבד היא נושא עמוק, רגיש וטעון לא רק בקשר הטיפולי שלך אלא גם בנפשך. לאור זאת, אני חושבת שאין מנוס מלהמשיך להתבונן בתחושות האלו, עד שנפשך תצליח לעבד את התוכן הנפשי העומד מאחורי הקושי.
כמו כן, מאחר ואתה מתאר קושי מתמשך, אני מציעה לבחון את האפשרות להעלאת תדירות המפגשים. לפעמים פעם בשבוע היא באמת מעט מדי להכלת התכנים שעולים, ויש צורך בעטיפה מהודקת יותר, לפחות לתקופה מסוימת. מנסיוני, לפעמים המעבר לטיפול אינטנסיבי יותר מקל משמעותית ומקדם את הטיפול.
ליטל
.jpg)
.jpg)
