שלום ליטל.
כבר כחצי שנה בטיפול ומתלבטת מאוד לגבי ההמשך.
המטפלת מאוד משתדלת, מאוד מאפשרת,
מאוד רוצה שיהיה לי טוב ונוח.
אבל אצלי משהו תקוע.
לא מצליחה להביא את עצמי ויוצאת הרבה פעמים עם הרגשה רעה.
לפעמים מרגישה שעוצרת את עצמי ביודעין ובמכוון ושוב יוצאת בתחושות קשות.
דברנו על זה מספר פעמים ועדיין אין שינויי מבחינתי.
בנוסף, כל מיני דברים בהתנהגות שלה מפריעים, כאילו שאני "מחפשת" אותה.
חושבת לסיים בגלל התחושה הרעה שאני יוצאת איתה ויחד עם זאת יש מצב שאצטער לאחר מעשה.
ממש מבולבלת.
יש לך רעיון/הצעה מה לעשות?
שלום לך.
אני יכולה להבין את התסכול והבלבול. לא פעם, במצבי תקיעות בטיפול, קשה להבחין מה מהתקיעות קשור בקושי שהמטופל מביא עמו ומה קשור לדינמיקה ספציפית/מגבלה של המטפל שלא מאפשרות תזוזה מהתקיעות. בהתאם, קשה מאוד לייעץ "מבחוץ"- ההחלטה היא שלך וצריכה להסתמך על תחושת בטן שלך כי אכן עשיתן כמיטב יכולתכן. במידה ואת מרגישה כך, מציעה לשתף את המטפלת במחשבה על הסיום ולבדוק יחד מה מתעורר סביב אפשרות זו. לפעמים שיח מסוג זה יכול להניע את הדברים ולסייע בקבלת החלטה, לכאן או לכאן. בכל מקרה, אני מציעה שבמידה והטיפול יסתיים לא תוותרי על האפשרות לפנות לטיפול נוסף כדי לתת לעצמך הזדמנות להשתמש במענה הטיפולי, אולי בדינמיקה טיפולית בה תצליחי להביא את עצמך יותר.
ליטל
