שלום יעל.
אם אני מבינה נכון מדברייך, את נמצאת בראשיתו של התהליך הטיפולי הן מבחינת הטיפול הפסיכולוגי והן מבחינת הטיפול התרופתי. השפעות הטיפולים אינן מיידיות ואני מאמינה שבשבועות הקרובים כבר תרגישי שיפור. במובן הזה, לצד הקושי העצום אני חושבת שיש מקום לתקווה.
מבחינת הטיפול הפסיכולוגי, במקרים רבים רק אחרי שהחוויה הרגשית העומדת בבסיס הדיכאון מעובדת באופן מספק חל שינוי משמעותי ולכן כאשר המטפלת "רק מקשיבה" היא ככל הנראה מקדמת את תהליך עיבוד הרגשי שכ"כ חיוני לטיפול בדיכאון. לצד זאת, אם יש לך חשש שהטיפול לא מכוון מספיק להתמודדות היומיומית אני מציעה לעלות את הנושא בפני המטפלת ולחשוב איתה האם יש צורך בהתכווננות נוספת בטיפול. כמו כן, אפשר לשקול טיפול אינטנסיבי יותר בשלב זה של המשבר.
במקביל, אני מציעה לנסות ולבדוק כיצד את "עוטפת" את עצמך ביותר עזרה ביומיום- תחושות בדידות אופייניות מאוד למצבי דיכאון ואני מציעה לשתף בני משפחה וחברים במצב ולבקש את עזרתם בתקופה זו.
עם הזמן, אני מאמינה שכל הגורמים האלו יחד יסייעו לך לצאת מהמשבר.
חשוב להדגיש כי במידה ואת מרגישה שהמחשבות האובדניות מגיעות לרמה בה את אכן עלולה לפגוע בעצמך, עלייך ליצור קשר מיידי עם המטפלת או בן משפחה שיכול לסייע לך מיידית.

ליטל