שלום רב
אני סובלת מאוסידי והכדורים ציפרלקס,עוזרים לי פחות לזכור דברים .ובכל זאת ,עברתי סבל בזמן שאיבדתי אח ממחלה קשה.הוא גזז הרבה זמן.פעם אחת אחי יצא איתי כמובן בכסא גלגלים.לסיבוב מחוץ לבית החולים.אחות אחת התקרבה אליו.ושאלה אותו אם הוא הולך למועדון לילה.חבר שלי ענה לה כן אם היא תבוא איתו.רק כדי לנקות את הראש.איך היא יכולה לצחוק איתו בצורה כזאת? האם אצלהם החולים כבר לא מרגשים אותם? האם זה היה מתוך רוע? חבל לא אמרתי לה משהו. כי אני חושבת שזה מתוך ציניות .מה דעתך להבדיל.
שלום דנה.
אני מצטערת לשמוע על האובדן שלך.
נדמה לי מתוך דברייך שהנושא המרכזי אינו האירוע הנקודתי שכתבת עליו (הרי בסופו של דבר הכל תלוי בטון ובסיטואציה- אולי זו היתה התבדחות שדווקא התאימה לאחיך?) אלא האפשרות שלך לזוז מהאובדן הקשה ומהזיכרונות שמלווים אותו ולהמשיך בחייך. במובן זה, אני חושבת שכדאי לא להסתפק בטיפול תרופתי אלא לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לעבד את האובדן ואת התחושות הקשות שכנראה השאיר בך גם לגבי עצמך וגם לגבי אנשים אחרים. במקרים רבים, עיבוד של אבל ואובדן מביאים להקלה משמעותית גם בסימפטומים אחרים. אובדן אח הוא אירוע קשה מאוד, חבל שלא תקבלי עזרה מספקת.
ליטל
.jpg)
