עברתי סיפור חיים לא פשוט שתוצאותיו והשלכותיו עדיין מלוות אותי.
האופי הבסיסי שלי יחד עם נסיבות אילו גרמו לי להיות פריק קונטרול. יש לי צורך להיות בשליטה כל הזמן, לגמרי לא על אנשים אחרים אלא נטו על עצמי, על כמה אני משתף אנשים אחרים- מי וכמה ועד איפה ומתי, על התגובות שלי, על הרגשות והביטוי שלהם, על ההתנהגות שלי...
זה בא לידי ביטוי גם בכך שאני אף פעם לא נופל עד הסוף, תמיד יש משהו חזק ממני שמונע ממני לשקוע עד הסוף, אני יכול לאבד תקווה וליפול לדכדוך עמוק אבל הוא ייגמר תוך זמן קצר לדעתי בגלל החשש שלי מאובדן שליטה.
וכמה שזה יישמע מוזר, לפע' זה מפריע לי, לפע' מתחשק לי להתייאש וליפול לגמרי וזה לא מצליח לי.
מפחיד אותי לאבד שליטה אבל גם מתיש אותי מאוד להיות כל הזמן בשליטה.
איך מתמודדים עם זה?
שלום לך.
תיארת באופן חי ובהיר את האופן בו השליטה המוגברת מגנה עליך ומשרה תחושת ביטחון, אך בו זמנית גובה מחירים כבדים, בין היתר של האפשרות להתמסר לרגשות ובמובן זה, אני מניחה, גם להרגיש שאתה חי במלוא מובן המילה. נשמע מדבריך שאתה מבין שהדרך להשגת שינוי היא הרפיה מסוימת מהשליטה, אך באופן טבעי לא קל לעשות זאת- זאת דרך חיים שכנראה נחווית כהישרדותית עבורך, והוויתור עליה מאיים מאוד. בהתאם, אני חושבת שהדרך להשיג שינוי משמעותי הוא באמצעות טיפול פסיכולוגי. הקשר הטיפולי הוא אפשרות להתנסות במתן אמון ו"העברת" חלק מהשליטה לאדם אחר, ובו זמנית מאפשר עיבוד של החוויות אשר הביאו להתפתחות מנגנון השליטה. השילוב בין אלמנטים אלו מביא, במקרים רבים, להרחבת היכולת להרגיש ולשינוי דפוסים רגשיים ובין אישיים אשר מגבילים ומביאים לסבל.
אני מתארת לעצמי שלא יהיה לך קל לפנות לטיפול, אבל מאמינה באפשרות לשינוי אמיתי באופן זה.
ליטל
.jpg)
